Page 155 - Demo

ציף: תגיד, רוצה לרכז את השבט? אני: מה? איזה שבט? ציף: שבט, שבט. הצופים בעומר כאילו. אני: מה זה קשור אלי? ציף: תקפוץ לעידו ליליאן הביתה, הוא ראש השבט היום והוא יסביר לך. הוא מחפש מרכז שבט.
ככה התחילה הקריירה שלי. עידו שילם לי 2,000 שקל בחודש. אני ריכזתי את שבט הצופים בעומר במשך כשלוש שנים, עבדתי 15 שעות ביום והייתי על גג העולם. התפקיד הזה פתח לי את הדלת לשליחות של הסוכנות היהודית באוסטרליה, שפתח לי את הדלת לעבודה בויצו העולמית שפתח לי את הדלת לתפקיד הראשון שלי כמנכ"ל, של עמותת אח בוגר אחות בוגרת ישראל, שהביאני עד
הלום לתפקיד מנכ"ל בית מיחא ולתפקיד התנדבותי כיו"ר ועד מעונות יום שיקומיים. קריירה.
וכמה מילים על הבית בו גדלתי. כאמור, גדלתי בעומר שליד באר שבע. להורים ירושלמים. פעם, לפני שזה נהיה טרנד להביא מלא ילדים, משפחה עם ארבעה ילדים, בטח בעומר, נחשבה למשפחה מרובת ילדים. גדלנו בבית מאוד תוסס, עם צחוק, מריבות, הומור וויכוחים פוליטיים קולניים. בשבת בבוקר אכלנו בורקס כשברקע מתנגן הגשש החיוור ובערב מתנגנים שירים מהפטיפון של
אדית פיאף, יוסי בנאי, איב מונטאן וה Platters.
לאמא ואבא היה מאוד חשוב לחנך אותנו לערכים ברוח מסורת ישראל. בימי שישי הם ניקו ביחד את הבית ובערב שבת היו תמיד נרות שבת וקידוש. במשך שנתיים הלכתי עם ורד לחוג תורה אצל ד"ר אברהם אמיר, ידידם של ההורים, שלימד אותנו על סודות הפרדס. בילדות הלכנו בערב שבת לבית כנסת האורתודוקסי "ישראל הצעיר", שם גם עליתי לתורה בבר מצווה. רק אחרי שנים, אמא ואבא פתחו במערכת יחסים עם הקהילה הקונסרבטיבית בעומר, או שבעצם סגרו מעגל בכך שהצטרפו כחברים לקהילת מגן אברהם של הרב גרץ. אותו רב שחלקנו עם משפחתו קיר משותף ברחוב אשל 40 בשנות ה 70. אני שמח על הבחירה של ההורים להצטרף לקהילה הקונסרבטיבית. קהילה שמבליטה ערכים שמאוד מדברים אלי – שוויון והומניות. אני חושב שהיה זה ביום השנה הראשון לאחר מותו של אבא שצחי דיבר על כך שאמא ואבא בעצם יצרו לעצמם מעין ירושלים קטנה בנגב, ליד באר שבע. יצרו לעצמם חבורה מקסימה של ירושלמים לשעברים מקסימים שירדו
דרומה. ירושלים של מטה.
אמא ואבא גם חינכו אותנו לעצמאות, למעורבות, לעזרה הדדית ולאהבת הארץ. ואולי בעצם, במחשבה שניה, הקריירה שלי אינה כ"כ מקרית..
156