Page 163 - Demo
P. 163
וגם עצוב. הילה ואני אנשים שונים ואולי זה גם חלק מסוד הקסם שלנו ביחד. אנחנו גרים בתל אביב. בישראל הנוכחית אני לא רואה את עצמי גר ומגדל את ילדיי בשום מקום אחר. יש כאן תחושה שמקבלים כל אחד כפי שהוא בנוסף לכל יתר היתרונות של קרבה לים, לעסקים לתרבות ולספורט. הבאנו לעולם שלושה ילדים מקסימים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. איתמר הוא ילד בכור קלאסי, חתיך, ספורטאי ועומד על שלו. אורי פילוסוף אדיר בפוטנציאל עם יכולות ורבליות מרשימות, הוא מבין נראה לי שכדי להטביע את חותמו במשפחה ובכלל הוא צריך כישורים אחרים וכך הוא עושה. איילה מתחילה כבר לסובב את כולם על האצבע הקטנה שלה ואותי במיוחד. מצד שני, היא תמיד תישאר התינוקת שלנו, אולי כמו שאני נשארתי לעד "הילד" של אבא שלי. אני מנסה לחנך את ילדי לערכים טובים, תרומה, סקרנות, אמביציה, חתירה למצוינות ואהבת המדינה. מקווה שאצליח במידה כזאת או אחרת והם יגדלו ויתרמו את חלקם
ויגשימו את עצמם. בסוף, כל גוזל לומד לעוף ובוחר לאן בעצמו.
ברמה הלאומית, העתיד הוא מורכב ולא כל כך אופטימי בימים אלה. כאשר היינו קטנים אמרו לנו שאולי כאשר נהיה גדולים לא נצטרך ללכת לצבא. הבטיחו שלום וקיבלנו עוד ועוד ומלחמות. היום כבר אין אשליות ואין הבטחות שווא. אני בספק רב אם כל הילדים שלי יישארו בישראל גם כבוגרים. אני מקווה שאתבדה ושמתישהו החיים כאן יהיו קצת נורמליים ושקטים.
תודה על ההזדמנות לקחת חלק בספר חשוב זה.
164
