Page 30 - Demo
P. 30
בפגישות משפחתיות, שמענו גם על חוויותיו הקשות של שרוליק מפרעות תרפ"ט. הוא היה בגיל חמש. פרטי פרטים של החוויות הקשות נשארו חרותים בזיכרונו ממש עד אחרית ימיו ובמידה מסוימת גם תרמו לתפישת עולמו הביטחונית. כשנה לפני מותו, בגיל 84 כשהוא מרותק
לבית, העלה טליק את חוויותיו מהפרעות על הכתב, וכך הוא כותב (בדילוגים הכרחיים):
".........אני הייתי בן 5 כאשר פרצו מאורעות תרפ"ט. יום אחד שמעתי צעקות, קריאות וצווחות וגם רעש של דפיקות חזקות על פחים. נבהלתי. שאלתי את אמא שלי מי זה צועק ולמה צועקים. ואמא אמרה לי – זה הערבים שרוצים להרוג אותנו. שאלתי, למה? והיא אמרה שהם רוצים להרוג את כל היהודים. ראיתי ברחוב אספסוף של מאות ערבים צורחים וצועקים. פחדתי. .....הערבים רגמו את הבית, החלונות והתריסים וזרקו על החלונות לפידים בוערים. הבית התחיל להישרף , התריסים, הוילונות ואפילו כתונת הלילה של אמא ושל אחותי התחילו לעלות באש......ברחוב הסמוך מתנהלת שיירה של פליטים מבין יהודי צפת.....הובילו את שיירת הפליטים לסריה....כאשר הגענו לשער הסריה עמדה ליד השער מכונית משוריינת עם תותח. בתוך הצריח עמד חייל או שוטר בריטי וכאשר דודי ואני הגענו לרגלי המכונית המשוריינת האיש בצריח נתן לדודי מכה בראש
עם קת הרובה...........
השתתפנו במלחמת העצמאות....עכשיו התחלתי לירות על הערבים עם מכונת היריה שלי. ופגעתי בהם....זאת נקמה על שפיכת דמם של יהודי צפת. חשבתי שזכותי וחובתי לגבות מהערבים את דם נרצחי המאורעות.
ועד היום אני מאמין שהנקמה היא חובה והיא מוסרית" (מסמך א. 10).
לימים כאשר כבר היה קצין בכיר בצה"ל, הוזמן לאנגליה, ובהרצאה שנתן הזכיר את מאורעות תרפ"ט ואת העובדה שבאותו זמן שלטו הבריטים בארץ ולא נקפו אצבע כדי למנוע את הטבח שביצעו הערבים ביהודי צפת וחברון.
על מאורעות אותה תקופה כותבת גם לילן תירזה, הנכדה של פנינה תרזה (לבית פלפל), בעבודת שורשים (מסמך א.9):
31
