Page 326 - Demo
P. 326
נר לפסיקותיו היו עקרונות אנושיים, תרבות כללית והמשפט העברי. בנאום הפרישה שלו מכס הנשיאות של בית המשפט המחוזי בשנת 2009 , אמר אבי שההלכה היהודית דורשת מהדיין לדון "דין אמת לאמיתו" (שבת י' וסנהדרין ז' א). הוא שאל, "האם ישנה אמת שאינה לאמיתו?" ועל כך השיב, שעל הדיין לדון לפי המקום והזמן. משמע, לפעמים צריך הדיין לפסוק לפנים
משורת הדין, לפי הזמן ולפי העניין, ולבסוף לעשות דין צדק.
אבא, היה ידוע בכך שמחד השתדל להיות בעל לב רחום וחנון ומאידך השתדל שמידת הרחמים לא תמנע ממנו לפסוק דין צדק ולהטיל עונש מתאים למי שראוי לכך. הד לכך היו דבריה של נשיאת בית המשפט המחוזי הנוכחית, כבוד השופטת הגב' רויטל יפה-כץ, אשר כתבה על אבא כשנפטר , שהכמיהה לצדק בזמן כהונתו של השופט יהושע פלפל עברה בין כותלי בין המשפט
כחוט השני.
כילדה, חוויתי ביחד עם אבא את המעבר של מוסד בית המשפט, מהמבנה הקטן והצנוע שהיה כאן בסמוך אלינו, אל המבנה המרכזי, המרשים והמודרני שנישקף אלינו מהמקום בו אנו עומדים כעת. הסתובבתי עם אבא בזמן הנחת היסודות ויחד התרגשנו כל כך שהעיר באר שבע תזכה ממש עוד מעט להיכל צדק ראוי ובמקום כל כך מרכזי בעיר. הסתכלנו בתוכניות של המבנה ודימיינו את נראותו הסופית. וכשהבניין עמד על תילו, נראה היה שאכן, המקום של
השפיטה והצדק מקבל את המעמד הראוי לו.
וביחד עם זאת, ואולי דווקא משום שהשייכות למקום סימלה יוקרה וגאווה, צניעותו וענוותו של אבי לא רק שלא נפגמה אלא אף בלטה יותר.
עובדים, עורכי דין, מזכירות, קלדניות ושופטים כולם סיפרו על האנושיות שלו ועל עבודת הצוות אשר אפיינה את הנהגתו. גישתו זו באה לידי ביטוי גם בפסיקות שלו. פעמים רבות הזמין את הצדדים לדיון כדי לחפש את דרך הפשרה.
נראה שהוא ידע לשלב היטב בין המקצועיות והאנושיות הדרושות שתיהן להצלחה. תפיסה זו, מתחברת גם למקום בו אנו עומדים כעת.
הפסל שאנו חונכים היום ניצב במרכזה של כיכר. הכיכר הנמצאת בטבורה של מערכת דרכים המחייבת את העוברים והמשתמשים בה, מי ברכב ומי ברגל, להשתלב בה בצורה הרמונית, בתנועה, ללא עצירות, ובמסגרת של מערכת כללים המבוססת על מתן זכות להשתלבות
ולמעבר.
327
