Page 53 - Demo
P. 53
• זיכרונות אחדים מ"חיפה האדומה" בזמן שגרנו בחיפה ( 1949 – 1956), ראש העיר היה אבא חושי והעיר קיבלה את השם "חיפה האדומה". אני זוכרת את התכונה שהיתה בעיר לקראת אחד במאי. העיריה וכל בנייני הציבור היו מקושטים בדגלים אדומים ענקיים. אני זוכרת את תהלוכת ההמונים בעיר ואת השיר
"קום התנערה עם חלכה, עם עבדים ומזי רעב........ עולם ישן עד היסוד נחרימה ... את עולמנו אז נקימה
לא כלום אתמול"
אבל, כמעט רישמי, הוכרז כשסטאלין, שמש העמים, הלך לעולמו.
באותם ימים שלום אחי עבד כשליח באחד הבנקים, כדי לעזור בפרנסת המשפחה. עבד בבוקר, למד בבי"ס ערב גב"ע (גימנסית בני עקיבא). הוא היה ילד כבן 15 – 16. הוא התבקש להוריד את הכיפה, כתנאי להמשך עבודתו בבנק. תגובת הורי היתה נחרצת. צביה אחותי הגדולה
ושלום אחי עזבו את חיפה ועברו לגור בבית הסבא והסבתא שלוש שבירושלים.
גם אני חוויתי חוויה קשה, אותה אני זוכרת עד היום. כשהייתי כבת 10 נפלתי ושברתי את היד. הכאבים ביד שנשברה היו קשים ביותר. אחות בית הספר לקחה אותי לקופ"ח. הם סרבו לטפל בי. חיכו למישהו בוגר מהמשפחה כדי לענות על השאלה אם יש או אין לנו פנקס אדום. אמי הגיעה ואמרה שאין פנקס אדום. שעה ארוכה עברה ללא שום טיפול. אינני יודעת איך בסופו
של דבר הסכימו לטפל בילדה בת 10 עם שבר ביד וכאבים קשים מנשוא.
54
