Page 75 - Demo
P. 75
בתחילת שנות השמונים העניק מינהל מקרקעי ישראל לישיבה שטח אדמה של כשישה דונם להקמת קריה. באותו זמן אבא היה כבר חולה ולא יכול היה להגשים את חלומו הגדול. הקרקע הוחזרה למינהל שנים אחדות לאחר מותו.
אבא התייחס לישיבה כאילו היתה יוצאת חלציו. בצוואתו העניק לישיבה מרכושו אותו חלק שהעניק לכל אחד מילדיו. משמכרה אמא את דירתה היא העבירה, בעודנה בחיים, תשיעית מהתמורה לישיבה, בדיוק אותו חלק שכל אחד מאיתנו הילדים קיבל.
השנה, בשנת בשנת תשפ"ד, מלאו 60 שנה להקמת הישיבה והיא עדיין קיימת ומעמידה תלמידים הרבה.
• מעט פרטים נוספים על אמא שלי, סבתא אביגיל
"אביגיל אשת חייל" כך קראו לה. זה לא היה סתם חרוז, זה באמת תיאר אותה כאישה חכמה, שנונה, זריזה.
שנים רבות לאחר שעברו לעיר החדשה, אמא זכרה כל סימטה וכל רחוב בעיר העתיקה של ירושלים. בכך נוכחתי בטיול שעשתה עימי לאחר מלחמת ששת הימים .
וכך כותבת שירה מגורי, מי שטיפלה באמא במסירות יוצאת דופן בערוב ימיה בסיפור "עץ חיים" שכתבה על רשמיה מאמא (מסמך ב. 5):
הבנתם?" "....קל לי לדמיין אותה רצה בסימטאות העיר העתיקה, בין החנויות
המקומרות לחצרות הבתים המשותפים, מתכבדת בחטף בסוכריות שהציעו לה הרוכלים, כשמאחוריה שתי צמות ארוכות של זהב.......היא מכירה שם כל שביל ושעל ואפילו גילתה לי את הדרך ל...הר המוריה. אומרת שישנה אבן השתיה, ממנה הושתת העולם כולו, אבן שעליה נעקד יצחק אבינו ולפעמים
76
