Page 96 - Demo

בכלכלה והחלטתי להשאר בחוג לפילוסופיה, נושא שהיה מאד קרוב לליבי והיווה המשך ישיר לנושאים עליהם דיברנו בבית הורי, כדבר של יום יום ומסביב לשולחן השבת.
זמן קצר לאחר שפגשתי את יהושע, גם הוא אמר לי דברים דומים "תעזבי את הפילוסופיה. תלמדי משפטים ונפתח משרד. ביחד". לדברים אלה היה צליל שונה לחלוטין, כמובן. ביני לבין עצמי תהיתי. האם הוא חושב על משרד משותף, או (כך קיוויתי) כבר בשלב זה הוא חושב
הרבה מעבר למשרד משותף.
מעט לאחר מלחמת ששת הימים, בי"ד באלול תשע"ו (19.9.1967) נישאנו בבית הכנסת של האוניברסיטה העברית בירושלים. הכיבוד היה צנוע ומספר המוזמנים עלה אך במעט על מאה איש ואישה. לא היתה תזמורת. אבל העיניים היו בורקות והשמחה היתה אמיתית. היינו מאושרים. את ליל הכלולות בילינו במלון "המלך דוד" בירושלים. שעה ארוכה הסתכלנו ממרפסת המלון על החומות של העיר העתיקה. הילכנו לאיטנו בגן הנהדר של המלון. התלהבנו מהפרחים, מהשיחים, מהשבילים היפים. טיילנו להנאתנו בעיר שכל כך אהבנו. ברגל כמובן. חשנו ברגלנו את המדרכות, עצרנו ליד חלונות הראווה. נכנסנו לגלריות הרבות המצויות בקרבת המלון ונהנינו להסתכל במוצגי האמנות הרבים. הסתכלנו בעין בוחנת בבנין ימק"א הנמצא ממש מול המלון. בנין פאלאס נמצא במורד הכביש, נראה בעינינו כארמון שכמוהו יש רק באגדות. כמו גם בנין ג'נרלי, זה שנבנה על ידי חברת ביטוח איטלקית ובראשו אריה מכונף ובנין הדואר המרכזי. בניינים אלה היו בעינינו "פנינים" ארכיטקטוניות. בנין טרה סנקטה וגדר המתכת השחורה המקיפה אותו היו יפיפיים. הכל היה כל כך יפה ובבוקר היום שלאחר החתונה יפה שבעתיים. האנשים שהלכו לדרכם ברחובות נראו פתאום חייכנים, מאירי פנים. אפילו הנהגים נראו יותר אדיבים. ואני תהיתי: הרי נולדנו בירושלים ושנינו מכירים כל בנין, כל אבן. עברנו במקומות אלה אינספור פעמים. מדוע לעת הזו הם יותר יפים, יותר מרשימים? ויהושע כאילו קרא את מחשבותי. בנין הדואר המרכזי היה היפה בעיניו מכל הבניינים שבעיר. "תראי את האבנים, את הדיוק". שנים לאחר מכן כשרווח לנו ונסענו ליפות שבערי תבל, חזר ואמר "כן. אבל ירושלים יפה יותר". לאחר שעברנו לעומר, באנו שוב ושוב לירושלים לחופשות קצרות לראות את העיר ולפגוש בני משפחה וחברים ששמרנו איתם על קשר. הרבה פעמים כשיהושע
דיבר על חזרה הביתה, היה אומר "נוסעים לירושלים".
97