Page 102 - Demo
P. 102
הדיבורים האלוקיים במתן תורה גרמו לנשמותיהם של ישראל לפרוח מגופם, ומתוך כך כדאי לנו להבין את הכוח של המושגים . הרעיון שזה ממש רחוק עד שאפשר לקרוא לו ‘הפוך’ מעביר לנו מסר שדבריה של התורה לא באו לטפוח לנו על השכם ולומר לנו ‘כמה טובים אתם! תמשיכו ככה!’, אלא הם באו לומר שאפשר בעזרת לימוד נכון, בעזרת עבודת מוסר
ומידות נכונים, לצאת מעצמנו ולעוף עד לשמיים, שהם ‘הפוכים’ מהארץ.
כל מושג שכזה בעצם מכריח אותנו להסתכל על המציאות בכמה מבטים חוזרים, להתרומם למצב שבו אין שום דבר טריוויאלי ומובן מאליו. כך בכל בוקר, כשהנשמה שבה אלינו ואנו משכימים לומר ‘אלוהיי, נשמה שנתת בי טהורה היא’. בכל בוקר מחדש. בהמשך נראה ונלמד שזהו השורש של מידת הזהירות, שהיא הראשונה מבין המידות של המסילה. אם כן, יש לנו כאן שורש עצום לאותה הזהירות, מגמה שלמה של עולם, שמה שמצופה הוא שלא נישאר מה שאנו, אלא נרומם אותנו ואותו לשיא השיאים שנוכל,
למצב ממש הפוך מהמצב שבו אנו עומדים בזה ובזה.
קטונתי מלתת את הכלים הראויים להגיע לאפשרות של בחינת ה’הפך’ של מילות התורה, אולם שתי מחשבות לקחתי לעצמי שמאפשרות את העניין. הרעיון הראשון הוא עצם שיטת הלימוד הישיבתית בחברותא. עומדים שני הלומדים ומתווכחים וצועקים וחולקים זה על זה באופן מובהק, ולא מפסיקים להתווכח ולהסביר. כשאתה נפגש עם אהוב ליבך והוא ממש חולק עליך, ואתם ביחד מנסים לברר את האמת משני הפכים, זה תמיד מעורר את ה’איפכא מסתברא’ ואת ההבנה שיש עוד משהו מעבר למה
שאני חושב. לכן הישיבות מַתרגלות את הנושא החשוב של ‘ההפך’!
הנקודה השנייה היא מתוך המשנה באבות: “בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכולא בה!” מכיוון שהוא מכוון אל התורה, יצא לי לכוון לדברי גדולים, שמלמדים אותנו שככל שאנו משקיעים עוד ועוד כוח וזמן בלימוד התורה,
מסילת ישרים
102