Page 240 - Demo
P. 240
אחרית דבר
אחרית דברי גם אחרי שלא אהיה פה (מעין צוואה)
אנו כולנו עפים ברוח הקלה כגרגר חול זעיר שכבר איננו פה. רבבות כבר היו פה לפנינו ורבבות יהיו אחרינו.
מילא, בחיינו אנו משלים את עצמנו שאנו מרכז העולם, אך גם לאחר הסתלקותנו, אנו ובני ביתנו חושבים שיש לתפוס חלקת אדמה עבור קברנו, לבנות שם כסות שיש, לכתוב עליה נוסחים חגיגיים ויפים שאינם באמת מבטאים את מה שהיינו. חוסר צניעות זה שנמשך גם אחרי מותנו
ואינו מובן כלל. אני עצמי מבקש שלאחר קבלת הקופסא הקטנה עם אפרי, יקברו אותה
ליד עצי הפרי בגינתי וטקס זה יעבור בשתיקה בה כל אחד יחשוב וייזכר במה שהייתי עבורו לטוב ולפחות טוב.
וכך כעבור שנה בסעודה עם יין טוב ובמצב רוח עליז יעלו הנוכחים את זיכרונותיהם הקשורים איכשהו בי, וכך ימשך מנהג זה עד שבאופן משמח ישכחוני סופית הדורות הבאים של משפחתי.
שאלת המוות האם הוא טוב או רע, ושאלות אחרות בנושא - נידונו ע"י הפילוסופים היוונים ודיונים בסוגיות אלו נמשכים עד ימינו. הזרם האקזיסטנציאליסטי בפסיכולוגיה דן במשמעות החיים ובפחדנו
מהמוות – וימשיכו לדון בו אחרים אחרי שכבר לא אהיה פה. אם קראת את הספר הזה, והחזקת מעמד עד סופו הפכת גם את/ה
לאחראי/ת להגשמת צוואה זו. אילן פריש
240
