Page 379 - 4
P. 379
ËÏ˘ ¯ÙÂÒ סימ פה Ì˙Á
בתאנה תאני שאינ מתבשלי כל צרכ עולמית אתיקר ודידיה הוא ,היינו דידעי הבעלי שנשתייר
ובעה"ב משמר שדה זו שלא יכנסו בני אד בתוכה אצלו פחות מש"פ ,ומסתמא מחלו לו וכבר קנאו
ואי דעתו מפני התאני אלא מפני הענבי וכו' גזל ,אבל הכא מי יודע דמחל ,וע"כ לא פליגי
בזמ שאי בעה"ב מקפיד עליה מותרי משו גזל ביאוש שלא מדעת אלא כשנתיאש אח"כ דלאביי
ופטורי ממעשר .וכ פסק רמב" פ"א ממעשר הל' דקיי"ל כוותיה לא מהני מחילה ויאוש ההוא ,כיו
י"ג ,והכי קיי"ל לעני חמ דפרורי ממילא בטלו דמתחלה באיסורא אתי לידיה שוב לא מהני היאוש
מהאי טעמא כמ"ש מג"א בג' מקומות סי' תל"ד דאחר זה ,דאע"ג דבגזל דלעיל מהני מחילה לפחות
סק"ה ותמ"ד סק"ו וסי' ת"ס סק"ב .וה"נ נהי מש"פ אע"ג דמתחלה באיסורא אתי לידיה מ"מ
דמשומרי בביתו ה הני קיסמי ,מ"מ הא כ"ע לא קנאו גזל ,היינו שידעו הבעלי שגזל ומחלו לאותו
קפדו אכיוצא באלו ואינו משמר ביתו אלא מפני הגזל לא יהא אלא מתנה דיהיב ליה ,אבל ביאוש
חפציו ,וגריעי מפרורי חמ דאי לאו משו גלוסקא שלא מחלו ולא נתנו הבעלי לשו אד ידוע אלא
יפה לא הוה אמרינ בפירורי גופיה שמא יקפיד שנתייאשו הבעלי משלה ,ומעתה כל הקוד זכה
עליה כדאמרינ בסופי תאני בזמ שבעה"ב בו ,וסבר אביי לכ"ע שרי ,אבל לאותו שכבר זכה בו
מקפיד עליה אסורי משו גזל ,אע"כ לא חייש באיסורא טר יאוש לאותו לא מהני יאוש ,והכי
בפרורי משו דאי שו אד מקפיד ,והני גריעי קיי"ל .ורבא ס"ל דג לדידיה מהני היאוש וזכה בו
טפי לכאורה ומותרי לכתחילה לכ"ע ולית בהו מהיאוש ואיל ,אבל קוד שידעו הבעלי ונתיאשו
משו גזל ,ואלו הוה ש"פ היתה מקודשת מ התורה, ומחלו לאו דידיה הוא ולא קנאו ,והו"ל קדשה בגזל
והשתא נמי דלית ביה ש"פ איכא למיחש לדשמואל דאחרי שלא נתיאשו הבעלי ולא מחלוהו דאינה
שמא ש"פ במדי. מקודשת.
Ó"ÓÂנ"ל להמציא קולא דמסברא אני אומר דוקא ]‚„¯ „·¯ ˘‡[Â˙ÏÈË ÔÈ ÚÏ „ÈÙ˜Ó Â È
בדבר דלא שוה מידי כגו קיסמי ופרורי ‡ Íנ"ל כל זה במדי דשוה מיד עכ"פ אפי' פחות
הוא דמהני זריקתו לאשפה שבבית וכדומה .אבל אי
הוה ביה ש"פ ודברי חשובי לא מהני זה כמו מש"פ ,אבל הכא ע וקיס בעלמא שזרקו
שיעור חשוב פרורי שיש בה כזית אפי' נזרקי לאשפתות ומטאטאי אותו במטאטא כשמכבדי
ונדרסי עובר עליה ואינ מופקרי ממילא ,דמה"ט הבית והגביהו זה וקדשה בו לכ"ע קנאו ,ל"מ להיש
בפירורי בצק אפילו פחות מכזית צרי להפקיר מפרשי דמייתי ה"ה פ"א מגזילה )ה"ב( והרב"י
ולבטל בפירוש דלמא יתכנסו וידבק זה בזה .ועוד רס"י שנ"ט ופסקו ש בש"ע בפשיטות דליטול קיס
כדמות ראיה מקולי מטלניות דמס' שבת כ"ט ע"ב לחצו שיניו מחבילתו של חברו שרי אפי'
דאי אית ביה ג' על ג' לא מהני אפי' זריקה לאשפה לכתחילה ,וה"נ דכוותיה לפי הציור שצייר הרב
וכמ"ש רמב" פ"ב מהל' כלי הלכה כ"ב כ"ג, השואל נ"י .אלא אפי' למנהג חסידות דמייתי ש
אע"ג דאי ראיה גמורה מטומאה לכא ,מ"מ הדעת בש הירושלמי היינו ליטול פחות מש"פ מחבילתו
נוטה כ דאפי' נימא בסופי תאני הנ"ל שאפי' יש וגדרו דשוה הרבה ובעלי מקפידי על חבילת ועל
בה ש"פ אפשר מ"מ מופקרי ה במי שיש לו גדר ,ונהי דבקיס אחד אי קפידא והפסד ,מ"מ
שדה מבורכת מלאה תאני מבושלת ולקטו והניח יתקבצו הרבה אנשי ויקח כל אחד קיס אחד
אלו ,אפי' יש שוה פרוטה בכל אחד כל זמ שלא יופסד חבילתו וגדרו ,ע"כ מדת חסידות שנו כא
שמענוהו מקפיד אורחא דמילתא דבעת לקיטה שלא ליטול קיס משל חבילה המקובצת מקיסמי
ובצירה אפקוריה מפקירי כיוצא באלו ,אבל בעלמא הרבה .אבל בקיס יחידי שכבר הופרש ממקומו
ומושל לכבדו בכיבוד הבית להשליכו לאשפה,
כל שהוא ש"פ לא בטיל ממילא. אע"ג דעדיי בחצירו ובביתו של זה ,כל זמ דלא
שמענו ולא ידענו דמקפיד הרי זה מותר לכל אד .
‡ÏÂאתאינ להכי בנידו שלפנינו אלא משו שאי
‡ ÓÂתימרא )ו(מש"ס דפסחי ו' ע"ב דמייתי
בו שוה פרוטה ,וכבר כתבנו לעיל דלרוב
הפוסקי ליכא למיחש הכא לדשמואל לא ברייתא סופי תאני ומשומר שדהו מפני
מדאורייתא ולא מדרבנ ,רק לטעמא דיהבי תוס' ענבי וכו' .פירש"י סו לקיטת תאני ונמצאי
וסייעת דאיכא למיחש דלמא נמצא אחד מאנשי
מדי כא ויראה שמתקדשת בתמרה יוצאה בלא גט,
