Page 380 - 4
P. 380
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˘Ó
ובוצר שדה ומשייר פירות הרעי הוה טפי גילוי ויעשה כ ג בעירו ולא ידע דכא איננו ש"פ .וצרי
דעת להפקיר כעי פרט ועוללות ולא דמי נמי לחלק א"כ המקדש בגזל ואי חוששי לקידושי
לפרורי וכדומה שרגילי להשליכ לאיבוד וכמש"ל דלמא יש אחד כא ולא ידע שזה גזל ויוצאה בלא
אבל זולת זה אפי' פחות מש"פ ואי דר חברי גט ויכשל בזה .וצ"ל לזה לא חששו מסתמא ידע
להקפיד אי לא אמר כל אצל יפות אי כא ספק העני כאשר הוא .א בתמרה אפי' יודע כל העני
קידושי ג' למדנו ממנו דהיכא דאיכא למימר שקנו יאמר שפטרו בלא גט משו שקידש בתמרה ויסבור
זה חיישי' לש"פ במדי ודלא כמ"ש אני לעיל דנימא שהתמרה גור ולא השיווי ,וא"כ הכא שקדשה
ממ"נפ א יש כ אחד ממדי ויסבור שהיא ש"פ בקיס גזול ממנ"פ ,אי האי גברא דאתי ממדי הלא
יסבור נמי שהוא גזל .והכא מבואר בתשב" דלא העני כאשר הוא שהגביה קיס מבית אביה וקדשה
כנ"ל ,אלא אני לא כתבתי זה אלא לדעת התוס' בו ,א יסבור שהיה ש"פ א"כ הוא גזל ,וא ידע
דס"ל טעמא משו שמא יהיה כא אחד ממדי ,אבל שהוא דבר שאי בו ש"פ בעירינו ודבר שאי מקפיד
התשב" כ"כ להרמב" דס"ל משו חומרא דא"א וקנאו ביאוש בעלי ע"י שזרקו לאיבוד ,א"כ אינה
חיישינ לשו מקו שיהיה ש ש"פ ולא שיי מקודשת מטע פחות משוה פרוטה ומותרת ממנ"פ.
ממנ"פ הנ"ל אלא שכבר כתבתי דליכא למיחש להא
אלא או מטע הר" ובשדרכה להתיקר והעדי ]˜[„ÈÙ˜Ó ·"‰Ú· Ôȇ˘ ¯·„· ‰˘„È
יודעי זה או דאית לה אורחא למיש והכא ליכא
‰ ‰Âאעתיק לשו התשב" דרמז עלי' מ"ל פ"ה
כל זה וכמו שכתבתי.
מאישות )ה"ח( ומייתי ליה ג"כ בס' אבני
) Ó"ÁωÂש ( הקשה הא הוה ספק ספיקא שמא מלואי בסי' כ"ח סעי' י"ז אהא דכ' ש בש"ע דינו
של הרמב" )פ"ה מאישות ה"ח( דא קדשה בדבר
אינו ש"פ במדי ושמא יקפיד .ולפמ"ש שאי בעה"ב מקפיד כגו תמרה ואגוז ה"ז ספק
תשב" דמיירי דבעה"ב אומר כל לק"מ .וראיתי מקודשת ,ז"ל התשב" ח"א סי' כ"ג ונראה דוקא
בס' בני אהובה שכ' וז"ל ,דשמא אינו שוה במדי כגו שא"ל אח"כ דברי שנראה שהיא מתרצה בכ
הוה ספק מחמת חסרו ידיעה או ספק שהוא עשוי כגו למה לא נתת לי יותר או כיוצא בזה אבל
להתברר בא יבואו אנשי מדי ויעידו שבארצ הוא בשתיקה אינה מקודשת כלל .ועוד שהרב ז"ל לא
שוה ואינו נכנס בגדר הספק ספיקא עכ"ל .ודבריו אמר זה אלא בתמרה או באגוז שאי בו שו"פ ואי
תמוהי מה שיי כא חסרו ידיעה ,וכי מחמת בו די גזל כיוצא בזה אי החברי מקפידי זה על
סכלות ודעת שוטי אנו מסופקי וכי מדי מקו זה ,ואע"פ שאי בו שו"פ היא מקודשת מספק שמא
ידוע ,הלא מסו העול ועד סופו יש להסתפק שמא הוא ש"פ במדי ,אבל א יש בו ש"פ ויש בו די גזל
ימצא מקו אחד שש שוה פרוטה .וג מ"ש
שאפשר להתברר הוא מגומג ,אלא הואיל ואפשר אינה מקודשת כלל עכ"ל תשב" .
לבוא לידי ברור שיתגלה בהתתיהו לא עבדינ עובדא
לכתחילה בא"א .ויעוי' במ"ש מ"ו הגאו בס' המקנה Â „ÓÏממנו ג' דברי א' שא היה בו ש"פ אפי'
בק"א סי' כ"ח בעני יאוש שלא מדעת וסת גזילה
יאוש בעלי .ויעוי בס' אבני מילואי ]סקמ"ט[ מה אי דר חברי להקפיד בכיוצא בזה מ"מ
שמשיג על הנב"י ]קמא[ סי' נ"ט בעני שדברי כיו דאית ביה שעורא אינה מקודשת וזה הי' נידו
נכוני .ולא אארי כי לפע"ד נידו שלפנינו אינו דהתשב" ש וע"ז מייתי ליה ש יע"ש .ב' דאפי'
עני לכל זה .ומ"מ מפני שאנו מדמי לא נעשה באי בו ש"פ ואי בו די גזל .וצ"ל דהוה תמרה
ואגוז כעי קיס מחבילה גדולה דאל"ה יש בו די
מעשה עפ"י הנ"ל. גזל ומ"מ דוקא כי אמר אח"כ כל אצל יפות אבל
בלא"ה לא ,וצ"ל דלא דמי לסופי תאני דסגי באינו
‰ ‰Âמה ששניה לשחוק והתול נתכוונו ,כתב מקפיד לחוד לפוטר ממעשר דאורייתא ואפי'
למפרע משעת לקיטת דאי לא נימא דאפקרינהו
בש"ע סי' מ"ב ס"א בהגה"ה א אמרה משעת לקיטה והשתא הא דזוכה בו אחר ששמע
קדשני ושוב זרקה מידה ואמרה שלשחוק והיתול שאינו מקפיד נמצא הוה כמקבל מתנה וחייב לעשר
כיוונה דברי שבלב אינ דברי ואע"ג דהת אמרה אע"ג הוה הפקר אפי' למפרע ואפשר אפי' שוה
תחלה קדשוני משמע בלא"ה לא חיישי' היינו משו פרוטה ,וצ"ל מטע שכתבתי לעיל הת במוסק
שמיד זרקה מידה וחיקה ,אבל היכא שקבלה
הקידושי כבנידו שלפנינו ה"ל דברי שבלב ואינ
