Page 381 - 4

‫‪ Ì˙Á‬סימ פו )א( ‪‡Ó˘ ¯ÙÂÒ‬‬

‫אע"ג דכ"ע קרי ליה פינגרהו"ט‪ ,‬מ"מ דלמא איהו‬ ‫דברי ‪ .‬אמנ דברי אלו לקוחי מתשו' מיי'‬
‫אסיק שמיה טבעת כיו שהוא מסבב האצבע כעי‬ ‫להלכות אישות סי' א' וז"ל‪ ,‬ואע"ג דאיכא למימר‬
‫טבעת כעי שאמרו חז"ל פ' שבועות )הדייני (‬ ‫דאנ סהדי דלא נתכונה אלא להתלוצ וכל כה"ג‬
‫]שתי )כט‪ ,‬א([ דלמא צפורא רבא חזא ואסיק שמיה‬ ‫אזלי' שפיר בתר מחשבה כגו גבי מברחת וכו'‬
‫גמלא‪ ,‬כיו דעכ"פ דומה במקצת לגמלא בגודלו‬ ‫וכיוצא בזה רבות בתלמוד דאזלי' בתר אומד דעת‬
‫אסיק איהו שמיה גמלא‪ ,‬וכ אסקונדרי שהשוחקי‬ ‫משו חומרא דא"א לא נסמו על אומד הדעת‬
‫בקלפי ועצמות משחקי בהו במקו מעות קרינ‬ ‫לומר לא הי' בלבה כ ודאי וליכא אומד דמוכח‬
‫ליה זוזי‪ ,‬וה"נ בפינגרהו"ט פתוח למעלה‪ .‬כנ"ל‬ ‫כיו דאיכא נמי למימר איתתא בכ"ד ניחא לה עכ"ל‪.‬‬
‫כוונת הגאו ז"ל הנ"ל‪ .‬וא"כ ה"נ כיו שהקיס הזה‬
‫עשוי כעי טבעת ומסבב האצבע‪ ,‬אע"ג דכ"ע קורי‬ ‫‪ ¯‡Â·Ó‬מדבריו היכ' דאיכא הוכחה וראיה ברורה‬
‫ליה רייפ"ל‪ ,‬מ"מ איהו אסיק שמא טבעת ואי כא‬
‫לאות דברי שבלב הוה דברי מ התורה‪,‬‬
‫שו הוכחה‪.‬‬ ‫רק משו חומרא דא"א אינו נכו לדו על דברי‬
‫שבלב‪ ,‬והת בלא"ה לא הוה שו אומדנא דמוכח‪,‬‬
‫‡·‪ Ï‬יפה כתב מעלתו שזה הוא הוכחה גמורה שאי‬ ‫אלא כפי הנראה לא היה אותו המקדש ראוי ונכו‬
‫לאשה כמותה‪ ,‬וע"ז כ' שזה אינו אומדנא כלל‬
‫דר להתקדש בדבר כזה שאי אד מגביהה‬ ‫דאיתתא בכ"ד ניחא לה‪ .‬כנ"ל פי' כוונתו‪ .‬וא"כ א‬
‫אותו מ הקרקע ומשליכי אותו לאיבוד‪ ,‬ואי בנות‬ ‫יש לנו הוכחות ממקו אחר דלא שיי לומר בכל‬
‫ישראל מתקדשות בזה וכיוצא בזה‪ ,‬וע"כ להיתול‬ ‫דהו ניחא לה‪ ,‬ליכא שוב איסור דאורייתא אלא‬
‫ולשחוק עשו‪ ,‬וליכא אלא משו חומרא דא"א‪ ,‬וכיו‬
‫שכבר כתבנו לעיל שאי בקידושי אלו שו חשש‬ ‫משו חומר אשת איש‪.‬‬
‫איסור דאורייתא‪ ,‬א"כ כשיצור לזה ג"כ אומדנא‬
‫הלז יש לסמו להקל כדי לחוש קצת לכבוד בית אבי‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬בנידו שלפנינו במ"ש בטבעת זו ונת לה‬

‫הנערה וכמ"ש ג"כ בשב יעקב הנ"ל‪.‬‬ ‫קיס שהיה חבוש על חביות קט דאע"ג‬
‫דכתב בתשובת )רמ"א( ]רשב"א[· סי' אל קפ"ו‬
‫‡‪ Ì Ó‬כבוד השמי עדי להכות בשבט מישור את‬ ‫בנות לה כלי ואומר בטבעת זו מקודשת‪ ,‬וכבר כתב‬
‫שב יעקב )אה"ע סי' כ( הת שניה רוצי בקידושי ‪,‬‬
‫הנער המקדש והעומדי על גביו המרבי‬ ‫אבל היכי שאומרי שכוונת היה להיתול ואמר‬
‫שיחה ע אשה‪ ,‬ואי זה מעשה בחור אלא מעשה‬ ‫טבעת זו על חפ הוה מעשי מוכיחי על דברי‬
‫שק המשוק ולא המובחר‪ ,‬ומה זו שתיקה במקו‬ ‫שבלב דהכל היתול ושחוק‪ ,‬מ"מ הא כ' הוא ז"ל ש‬
‫שיש ח"ה אי חולקי כבוד‪ .‬ומ"מ אי הדברי‬ ‫בתשובה בד"ה שנייות וכו' וז"ל‪ ,‬דמסתמא‬
‫מוטלי עלי כי א על הגאב"ד דמדינה ועל פיו‬ ‫פינגרהו"ט זה אינו כמו שיש לחייטי שפתוח‬
‫יצאו ויבואו‪ ,‬ולא כתבתי אלא להשיב מפני הכבוד‪.‬‬ ‫למעלה וכו'‪ .‬מבואר מדבריו דאלו הוה פתוח למעלה‬
‫ונת סביב לאצבע כעי טבעת לא הוה שו הוכחה‪,‬‬
‫‪. "‡ ‰Î¯·· ÌÂ˙Á‡Â‬‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪(‡) ÂÙ ÔÓÈÒ‬‬
‫]··‪[ÈÈ ˜‡Ï ‰Ú„È ‡Ï ‰˘‡ ‡ÓÏ„ ·"Ú Î ÔÈËÈ‚ ‡ÓÁ ¯· ÈÓ¯„ ‡ÈÚ‬‬

‫שאל תחת החופה אי הטבעת שלו‪ ,‬ולאחר זמ‬ ‫˘‪‚‰"‡Ó‰ ˙ÂÈÙÈÙ ÏÚ· ı¯Á‰ ·¯‰ "ÈÏ Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫נתברר שבשעת כניסת לחופה כשלא היה לו להחת‬ ‫‪È" Ï"‚Ò Ï‡˜ÊÁÈ 'Â‰Ó ˙"˘Î ÌÈÒ¯ÂÙÓ ‚ÏÙÂÓ‰‬‬
‫טבעת קידושי ושמעה הכלה כ ‪ ,‬מסרה מפתח‬
‫ארגזה לנשי להוציא מש טבעת שלה ליתנו לחת‬ ‫‡·"„ ‪.‡"ÚÈ „"‡ ˜"˜„ Ó"¯Â‬‬
‫לקדשה בו ונמצא שקידשה בטבעת שלה‪ .‬וכשבא‬
‫‡¯‪ È‬נעשה שואל מדעת תורה בעובדא דהוה אתיא‬

‫לקמיה דפר"מ ברב אחד שסידר קידושי ולא‬

‫·‪Î"˘Ó ‰"„ ÁÏ 'ÈÒ· ÛÒÂÈ ‰˙È· ‰‡·Â‰Â ÂΘ 'ÈÒ ˙ÂÒÁÂÈÓ· Ì‚ ‰˙ ˘ Ï" ‰ ‡"·˘¯‰ '˙) .‚"˜Ò ÊÎ 'ÈÒ ‰·Â˘˙ ÈÁ˙Ù· ‰È‚‰Ï ˘È ÔΠ.‬‬
‫‪.(Ô‚Î‬‬