Page 383 - 4
P. 383
Ì˙Áסימ פו )א( ‚Ó˘ ¯ÙÂÒ
דקרקע נקנה בכס אבל השתא שהפקיעו חכמי גיטה מטע הפקר ב"ד נגע ביה .צל"ע אי אפשר
קני אותו הכס משו דלית לי' קלא ממילא אינו לומר כ הא בפ' ג"פ במתני' קס"ז ע"א תנ כותבי
נקנה אלא בשטר ,ומכ"ש אי הוי שטרי אקניתא גט לאיש אע"פי שאי אשתו עמו ושובר לאשה
ופירש"י )ב"מ יג ,א( בי ילוה בי לא ילוה שיעבד לו אעפ"י שאי בעלה עמה והבעל נות שכר .ואמרינ
נכסיו בשטר זה ובעינ ספר המקנה) .ויש לעיי קצת עלה בש"ס קס"ח ע"א מ"ט דהבעל נות שכר,
בגטי יו"ד ע"ב בסוגיא דערכאות דש לא הוזכרה דכתיב וכתב ונת והאידנא דלא עבדינ הכי שדיוהו
רבנ אאשה כי היכי דלא לשהייה ע"ש .מבואר
שטרי הלואה ע"ש וק"ל(. דבימי חכמי המשנה עדיי לא נתקנה תקנה זו· ואי
אפשר לומר דמתני' דאשה כותבת גיטה מטע הפקר
¯ÂÊÁלדיד דס"ל לרש"י דהזק שטרי הלואות כתב ב"ד הוא ,ועדיי לא ניתקנה תקנה זו בימי המשנה,
ודבר גדול דיבר הנביא פני יהושע בגטי כ' ע"א
ועל זה שקיל וטרי הש"ס ,והה"נ בשובר דבימי המשנה היו כותבי כדת משה וישראל בתו
שצרי שטר לחזור ולהקנות לו קרקעו שהיה הגט כמבואר סו משנת ידי ובסופו היו כותבי
משועבד .ונהי דאי אי נשאר כתובה או שטר ביד שריר וקי כמ"ש ר"ת )בתוס' ב"ב קסב ,א ד"ה לפי(
האשה והמלוה סגי במחילה בעלמא בלא קני ובלא להדיא ,ועכשיו נוהגי למיכתבנהו בסופו ,היינו
תשלומי כ"א במחילה בעלמא סגי ,והטע בזה כי טעמא משו דכתיב בשלהי גט ודי די יהוי ליכי
נכסי לא נשתעבדו אלא להיות ערבי בעד גופו של מינאי .ובאמת אחר המשנה )תקנה( ]תקנו[ שהאשה
הלוה ,וכיו שפוטר את גופו מחובתו ממילא נפטרו תת שכר הסופר ,וא"כ איננו מ הבעל אלא מהאשה
נכסי כמ"ש ר" פ' הכותב )פה ,ב( ,מ"מ היינו ואי כותב ליכי מינאי ע"כ כותבי כדת משה
כשאי הכתובה ביד האשה אבל לפעמי הכתובה וישראל שחכמי הקנוהו לו ודפח"ח .יהיה אי
ביד האשה ולא מהני מחילה לדעת כמה פוסקי שהיה לא היה זה בזמ המשנה ואי נימא דמתני'
כמ"ש סמ"ע סי' י"ב סקכ"א ,וכ משמע לי ממ"ש דהאשה כותבת גיטה הוא מהפקר ב"ד וצ"ע
תוס' כתוב' מ"ד ע"א ד"ה והלכתא וכו' ע"ש ,וא
כ לפעמי אינו משל לה כל כתובתה כי היא לכאורה.
מוחלת לו ואינה מחזירה לו השטר ג"כ ,וא"כ במה
יפטור נכסיו משיעבוד אלא ע"י השובר שמקני' לו Ï"ÈÂבדוחק ולומר מתחלה התקינו שא יארע
נכסיו ,ובעינ ג בשובר ספר המקנה ,וע"כ משו
שהאשה כותבת גיטה יהיה הפקר ב"ד אבל
דגברא ידע לאיקנויי ויפה דקדק רש"י. מצוה בבעל ,ושוב תיקנו שלכתחלה תת האשה
שכר ,ושני סברות אלו בב"י סי' ק"כ .ועיי הגה' מיי'
Ê"ÙÏÂלהס"ד דגברא נמי לא ידע לאיקנוי י"ל אה"נ, פ"ב ]מהל' גירושי [ אות ב' ,ומ"ש משנה למל ש
שובר דעלמא בעי ספר המקנה ממש ,א הלכה ד' ,אבל כל זה דוחק.
בכתובה דרבנ מקולי כתובה ,וה תיקנו דפקע בכדי
בשובר שהבעל כותב לעצמו .ובזה י"ל כפתור ופרח ]˘[¯·Â˘Â ‰‡Âω ȯË
לפמ"ש תוס' כתובות יו"ד ע"א )ד"ה אמר( דר"נ אמר
שמואל הת ס"ל כתובה דרבנ ,וה"ה רבא דמשני ‚ Ìמ"ש תוס' )גיטי ש ( דזק כותב שטרות מתנות
הת חזקה אי אד טורח בסעודה ע"ש .ורב אשי
דאמר א לא מושמש ס"ל כתובה דאורייתא ע"ש. ומכירות שדות דכיו שהלוה לה מסתמא נתנו
והשתא י"ל רב אשי דמייתי בפשיטות ממתני' האשה ומכרו לו ,מלשו רש"י לא משמע כ אלא בשטרי
כותבת גיטה אסיפא דהבעל כותב שוברו ,דודאי הלואה גופיה בעינ ספר המקנה ,כי פי' התוס' מלבד
משו דידע לאיקנויי הוא ,כיו דכתובה דאורייתא שהוא דוחק בלשו המשנה .עוד הקשה הב"י בטי"ד
בעינ קני גמור ,א"כ ה"ה כותבת גיטה נמי מטע סי' ק"ס הא הוה ריבית מוקדמת ומאוחרת ע"ש .ע"כ
דידעינ לאיקנויי ולא משו תיקו חכמי .א רבא נלפע"ד דהיה נראה לרש"י דבי שטר הלואה ובי
דס"ל כתובה דרבנ א"כ שובר גופיה י"ל מדרבנ שובר בעינ מדינא ספר המקנה ,דשטר הלואה מקנה
הוא ,ודוקא בכתובה וה"ה כותבת גיטה נמי מדרבנ . לו שיעבוד קרקעותיו ,ונהי דמעיקור הדי על יד
א"נ י"ל לומר בפשיטות דרב אשי אפי' למ"ד כתובה מלוה ע"פ משתעבד היינו ע"י נתינת כס הלואתו,
דרבנ קאי והכי קאמר ,דמערב היוצא אחר חיתו
·.‡ÓÈ˙ ‡Â‰Â Ì˘ ÔÈÈÚ ÔÈ„ÓÏ Ôȇ˘ ÈÙÏ ‰"„ ‡"Ú ·"Ò˜ ·"· 'ÒÂ˙ 'Î ÍÎ :Á"·Á È˘Ϸ .
