Page 384 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘„‪Ó‬‬

‫קאי ולא אהבעל דלא בעינ שליחות )ועיי בתוס' גטי‬ ‫שטרות לא מוכח‪ ,‬דאיכא למימר שאני גברא‪ ,‬א‬
‫ט' ע"ב( א"כ אדרבא הסופר כותב על שלו‪ ,‬דהרי כ'‬ ‫השתא ממילא מוכח מאשה כותבת גיטה דאי לומר‬
‫ב"י מסתמא אד כותב על קל שלו וקרא מיירי‬ ‫מדרבנ הא דומיא דבעל כותב שובר‪ ,‬והת אפי' אי‬
‫מסופר הכותב‪ ,‬וא"כ מ"ט ית הסופר הקל לבעל‬ ‫כתובה דרבנ מ"מ לאיזה צור עבדי רבנ תקנתא‬
‫כיו דבעל ידע לאיקנויי וע"כ קני גמור קאמר‪ ,‬ה"נ‬
‫אלו דברי מעלתו‪.‬‬ ‫גבי אשה קני גמור ואיתתא ידעא לאיקנויי וא"ש‬
‫הכל‪ .‬ודברי רשב"א אינ עיקרי ולית מא דחש ליה‬
‫‪ È˙‰Ó˙Â‬על חכמתו וכי אמת נכו הדבר שספרא‬ ‫לפע"ד‪ ,‬ופר"מ נ"י מדת חסידות עביד כראוי לגברא‬

‫דיינא כותב על שלו‪ ,‬הלא כל אחד יביא‬ ‫דכוותיה‪.‬‬
‫ניירא וסופר כותב עליו ומעשי בכל יו יוכיחו‬
‫ובש"ס )ב"מ טז‪ ,‬ב( אפשיטי דספרא שייר‪ ,‬משמע‬ ‫]·„·¯‪˙‡ ˙ ˜‰Ï Íȯˆ ¯ÙÂÒ‰„ Θ 'ÈÒ È"·‰ È‬‬
‫שהנייר שיי ללוה והסופר כתב עליו השטר‪,‬‬ ‫‪[ÌÈÏÚ·Ï ÛϘ‰‬‬
‫והמלוה שיל שכר כתיבה‪ ,‬ומשייר אצלו אותו הנייר‬
‫למשכו על פשיטי דספרי דיהיב‪ ,‬אבל הנייר יהיב‬ ‫‪ ˘"Ó‬פר"מ אמ"ש ב"י סי' ק"כ בפי' דברי הרא"ש‬
‫הלוה‪ ,‬ומ"ש הרב"י דהנייר של הכותב רוצה לומר‬
‫למי שכותב בשבילו ובגט הבעל הוא המגרש וביה‬ ‫דהסופר יקנה הקל להבעלי משו דכתיב‬
‫מיירי קרא‪ ,‬נהי וכתב דקרא הוא מקרא קצר רוצה‬ ‫וכתב ונת ‪ .‬ופי' הב"י דמסתמא אד כותב בשלו‪,‬‬
‫לומר וכתב הכותב היינו הסופר‪ ,‬מ"מ כותב אהקל‬ ‫ותמה פר"מ דמשמע ליה דרא"ש )גיטי פ"ב סי' נה(‬
‫של הנות שהוא אותו שכותב בשבילו‪ .‬והדברי‬ ‫לא בעי שליחות לכתיבה וס"ל וכתב דקרא אהסופר‬

‫פשוטי מאד‪.‬‬

‫‪(·) ÂÙ ÔÓÈÒ‬‬

‫]·‪[‰ Â‚Ú ÔÈ Ú‬‬

‫]‪[.‰Ï‡˘ ˘˘Á ÌÈ„‚·· ÔÈÚ ˙ÂÚÈ·Ë .â .ÂÙ‚ ÏÎ ÔÈ ·· ÔÈÚ ˙ÂÚÈ·Ë .á .ÌÈÏ„‚ ÌÈÈ È˘ È ÓÈÒ .à‬‬

‫ומחשבתו ניכר מתו מעשיו שרוצח עשה כ בכוונה‬ ‫‪ ˜˙Ú‰‬גביות עדות בהלשו הרב המופלא דק"ק‬
‫למע שלא יכירוהו‪ ,‬אמנ כל גופו היה של מלובש‬
‫במלבושיו‪ ,‬ויצא הקול שהוא היהודי מקאסטאלא‬ ‫ברודא‪.‬‬
‫שני שעות מטארנוי שהכירוהו בגופו ומלבושיו ובא‬
‫הקול לק"ק נאוואמעסטע ובא בנו הנה שהוא מושכר‬ ‫‪ ‰˘ÚÓ‬בר"ה ביו ב' אחר חצות היו שלח מושל‬
‫למשרת ש ובכה על מיתת אביו ורצה להגיד ש‬
‫קדיש ולא הניחוהו ושלחוהו הנה כדאי' בש"ע אה"ע‬ ‫פקיד לר"ה דקהלתינו שהוגד לו שנמצא‬
‫סימ י"ד ס"ה בהגה' ובא הנה‪ .‬ויע שהרוג הנ"ל‬ ‫הרוג יהודי אחד שמושל בדר ומיד ראינו וב"ה לא‬
‫נמצא בפצעי הנ"ל ופניו התליע באופ שלא היה‬ ‫נפקד ממנו איש ולא נודע מי הוא ואמר אחד שראה‬
‫אפשר לבדוק גופו אחר סימני כי הסריח ואמרו‬ ‫יהודי אחד ביו ה' שאמר שדעתו לחזור לביתו על‬
‫הקברני שבלתי אפשר לה להפשיטו ולא היה נודע‬ ‫ר"ה באופ שנתפשט הקול שהוא אחד מתושבי ק"ק‬
‫העלישוי או מק"ק קרעמזיר כי לא שאלוהו מאי‬
‫לנו שו קרוב‪ ,‬קברו אותו בבגדי ‪.‬‬ ‫הוא ואנחנו שלחנו אנשי לש ומאחר שידוע הוא‬
‫כי אי ההרוג נית לקבור' מיד עד יבואו‬
‫‪ ¯Á‡Â‬כ בביאת בנו הנה באו שלשה אנשי' לפני‬ ‫הקומעסיאה לראותו גלל כ צוויתי שלא יטלטלוהו‬
‫ממקומו ש עד שחשיכה ואמרתי שבבואו ישתהא‬
‫והושבנו ב"ד והעידו מיר האב געזעה דע‬ ‫פה וישלחו למקומו שהוא אשתו וקרוביו ש אולי‬
‫קאסטאלאנר יהודי אי נאוואמעסטע ביו ב' שבוע‬ ‫יכירוהו באשר שחשבו שהוא ממקומות הסמוכי‬
‫קוד ר"ה ודברנו עמו אונד מיר קענע דיא קליידער‬ ‫וכשהביאוהו הנה האנשי ראו שהיה ההרוג הנ"ל‬
‫וואס ער יעצט דער מיט איזט געבראכט געווארדע‬ ‫ראשו פצוע לכמה וכמה פצעי וג כל פניו היה‬
‫דאס פעלצעל אונד מאנשעסטער וועסטע אונד‬ ‫ממש פצוע ונחת ולא נשאר בו אלא שיניו‬