Page 398 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪Á‬‬

‫לצאת מש עכ"פ הרי קמ שהרוצח שהשליכו לש‬ ‫אנו להוסי על דבריו דאפי' במסל"ת שהרי איננו‬
‫לא המיתו לגמרי‪ ,‬אלא לפ"ז ממ"נ א זה הוא אותו‬ ‫מתכוו לשו עדות רק לסיפורי דברי בעלמא‪,‬‬
‫שהעיד עליו הרוצח הרי אנחנו קברנוהו וא איננו‬ ‫ובעלמא קיי"ל מילתא דלא רמיא עליה דאינש אמר‬
‫אותו ונאמר שאותו שהרגו הרוצח מת לגמרי כיו‬ ‫לי' ולאו אדעתיה‪ ,‬וה"ל למיחש דאמר בדדמי שראה‬
‫דברי הקרובי למיתה ולא דקדק ואמר בדר גוזמא‬
‫שטלטלו ממקו למקו ה"ל כמו וקברתיו‪.‬‬ ‫מת פלוני‪ .‬ועכצ"ל אפילו בכי האי גווני שהדבר‬
‫מגונה מאוד כשיבוא ההרוג ברגליו סמכינ שאפי'‬
‫‡‪ ‡¯·È‬לברר את מי הרג א לסמו על סי' ב'‬ ‫המספר לפי תומו מדקדק בדבריו היטב שלא יתפס‬
‫כמשקר‪ ,‬ואינו אומר בדדמי א לא במקו שחשו‬
‫שומות שבי ריסי עיניו‪ ,‬יפה כ' פר"מ‬ ‫חכמי כגו במלחמה ומי שאי לה סו וכדומה‪,‬‬
‫שאינו כמצמצ מקו לא מטעמיה דמעלתו שכ'‬ ‫כ צ"ל‪ .‬וא"כ י"ל תינח כשמזכיר שמו להדיא פלוני‬
‫דבי עיני' הוה מקו גדול ואיננו כנקב בצד אות‬ ‫ב פלוני שכשיבוא ברגליו לא יהא לו שו המלטה‬
‫פלונית לא נ"ל‪ ,‬כי בלשו בני אד בי עיני הוה‬ ‫מלתפוס כמשקר‪ ,‬משא"כ כשאומר אותו שיצא עמי‬
‫ממש בי עי לעי וקצת למעלה מזה קורי על‬ ‫מת‪ ,‬נהי דאי חוששי שאותו שראינו אנחנו יוצא‬
‫המצח‪ ,‬ולמטה קורי חוט ‪ ,‬וג הרוחב הוא כרוחב‬ ‫עמו מכא אזיל לעלמא ואחר יצא נמי עמו ואותו‬
‫אצבע וא עומדי עליו ב' שומי הוה מצומצ‬ ‫מת זה לא חיישינ ‪ ,‬מ"מ איהו אינו חושש כ"כ‬
‫מאוד‪ ,‬בוודאי בלשו תורה הוה בי עיני במקו‬ ‫בדבריו למימר בדדמי כיו שא יבוא ברגליו יכול‬
‫שרש העיני מקו שער שמוחו של תינוק רופס‬ ‫להתנצל לומר אחר יצא ולא לזה נתכוונתי משו"ה‬
‫שש עורקי העיני שופכי מהמוח אל העיני והוא‬ ‫צרי שיאמר וקברתיו כנ"ל נכו שיטת רמב"‬
‫מקו גדול להניח ב ב' תפילי ‪ ,‬אבל בלשו בני‬
‫אד הוה מצומצ ‪ ,‬והוא להתלמד במקו אחר‬ ‫וסיעתו‪.‬‬
‫כיוצא‪ ,‬אבל בבי עיני ידוע דהעור במקו הזה‬
‫מתפשט ומתקמ בעצבות ושמחה ובצער ואנחה‬ ‫‪ Î"‡Â‬תינח במסל"ת ממש דטע הימנותיה שאינו‬
‫וכעס ונחת‪ ,‬הכל לפי מחשבתו של אד רגע נמש‬
‫למעלה ורגע למטה וא"א לקבוע מקו ש ואפשר‬ ‫משקר בעבידא לאגלויי‪ ,‬וא"כ כשיש לו מקו‬
‫הי' למעלה ובשעת מותו נתקמט העור והי' למטה‬ ‫להתנצל לא מהימ וכנ"ל‪ ,‬אבל ברוצח דטע‬
‫ע"כ אי לסמו על זה‪ .‬וזכר לדבר דברי רבב"ח‬ ‫הימנותיה לאו משו עבידא לאגלויי דמה איכפת‬
‫במס' בכורות כ"ח ע"א ועיי טי"ד סי' ש"י וט"ז ש‬ ‫ליה מה שיהיה אחרי מותו‪ ,‬א כיו שחייב ראשו‬
‫למלכות חזקה קושטא קאמר‪ ,‬וא"כ ממילא תו לא‬
‫סק"א‪.‬‬ ‫חיישינ שאמר בדדמי דטפי הל"ל דברי כהוויית‬
‫שלא המיתו לגמרי ואפשר שהיה ניצול עי"ז ממיתה‬
‫]‪[‰ÈÏÚ ·Î¯˘ ‰Ó‰·· ÔÈÚ ˙ÂÚÈ·Ë‬‬ ‫בדיניה ‪ ,‬א"כ וודאי קושטא קאמר ולא בעי למימר‬
‫וקברתיו‪ .‬ואעפ"י שאמרנו לעיל דהכא יש לחוש קצת‬
‫‪ ÏÚÂ‬ט"ע שבסוסו פשיטא שאי לסמו ‪ ,‬דהגודרות‬ ‫שמחמת אימת עינוי והכאה אמר כ ‪ ,‬ועיקור‬
‫סמיכתינו על מה שהצדיק דינו קוד מיתתו‪ ,‬וא"כ‬
‫אי לה חזקה והיינו דאמרינ חמור בסימני‬ ‫אפשר שהצדיק דינו על מה שעשאו קרוב למיתה‪,‬‬
‫אוכ ולא אמרינ אוכ בסימני חמור להאי לישנא‬ ‫מ"מ כיו שלא כתבנו כ אלא לרווחא דמילתא‬
‫דלא חיישינ כלל לשאלה אפי' בכלי דמושלי‪ ,‬א"כ‬ ‫ולרוב הפוסקי לא בעינ וקברתיו‪ ,‬א"כ בכי האי‬
‫ה"ל למימר אוכ בסימני חמור‪ ,‬ואי משו דבקרא‬
‫חמור כתי' דלהדר ולא כתי' אוכ ‪ ,‬היא גופא קשיא‬ ‫גוני בוודאי יש לסמו על הנ"ל‪.‬‬
‫אי ס"ד לא חיישינ לשאלה אפי' בכלי דמושלי‬
‫לאשמעינ קרא רבותא טפי דמהדרינ אוכ בסימני‬ ‫‪ Â˙Â‬דהרי פשוט לכאורה במה שאמר שחפשו ולא‬
‫חמור אע"ג דמושלי ליה‪ ,‬אע"כ לא מהדרינ האוכ‬
‫בסימני חמור דאפשר החמור הוא שלו שהרי יודע‬ ‫מצא כ"א י"ד פגי באמתחתו וג פשט‬
‫סימניו וכבר ברח ממנו פע אחת ובא ליד חברו‬ ‫שטיוועל שלו וג טלטלו ממקו למקו להשליכו‬
‫והלבישו האוכ הזה וממנו נאבד‪ ,‬ומשו"ה אי זה‬ ‫לנהר כל זה הוי כמו וקברתיו‪ ,‬אלא בנידו שלפנינו‬
‫יודע סימ האוכ ‪ ,‬ע"כ החמור שיודע סימנא ניהדר‬ ‫יש לפקפק כיו שהזכיר בגביות עדות שהי' נראה‬
‫ליה‪ ,‬אוכ שא"י סימניו לא נהדר ליה‪ .‬ובודאי יש‬ ‫מדר מציאותו וידיו תחובי' בתו הטיט היו שקרוב‬
‫לדחות ולומר דסוסי לרכיבה ולמשו עגלה מידא‬ ‫לשפת הנהר שנראה שרצה להציל עצמו מהנהר‬
‫והחזיק בידיו בקרקעית בשפת הנהר ולא הספיק‬