Page 410 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪Ú‬‬

‫המומר להקי לו ש בישראל דאינו מצוה להחיותו‬ ‫היה מומר אינו זוקק‪ ,‬אבל אשת מומר אינה זקוקה‬
‫ולהקי לו ש ודכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו‬ ‫דלאו אחיו במצות הוא‪ .‬ושוב כתב דהגאוני התירו‬
‫היינו אחיו במצות שראוי לבנות לו ביתו ולהקי לו‬ ‫זקוקת מומר לעלמא בלי ראיה‪ ,‬ורש"י השיב לאיסור‬
‫ש ולא מומר ימחה שמו‪ ,‬אבל כשהמת ישראל‬ ‫דאע"פ שחטא ישראל הוא‪ ,‬והר"מ מר"ב רצה‬
‫והאח מומר מנ"ל למיפטריה‪ ,‬וע"כ הקשה רש"י‬ ‫להסביר סברת הגאוני דפטרוהו משו דאדעתא‬
‫עליו‪ ,‬ותי' מהר" משו אדעתיה דהכי לא קדשה‬ ‫דהכי לא קדשה נפשה ונתבטלו הקדושי למפרע‪.‬‬
‫נפשה‪ ,‬ואתי השתא רבינו שמשו וסייעתו וס"ל כי‬
‫היכי דהיה מותר ללוות ממנו דאע"פ שלא שיי‬ ‫‪ Ê"ÚÂ‬סובב הול דברי הגה"ה מרדכי ש ‪ ,‬דבתחלה‬
‫שלא להחיותו דהרי אדרבא מרבה הונו‪ ,‬ואפ"ה היה‬
‫מותר אי לאו משו לפני עיור‪ ,‬ש"מ כל אח דעני‬ ‫הביא דברי אור זרוע קצר שכתב על דברי ר'‬
‫מצוה בעי אחיו במצות‪ .‬וה"נ כי ישבו אחי יחדיו‪,‬‬ ‫יהודאי גאו שכ' א היה מומר בשעת נישואי‬
‫ב' אחי דומי במצות‪ ,‬ואי המומר זוקק אע"ג‬ ‫משו דס"ל קדושי הראשוני מפילי וכל שלא‬
‫דקידושיו קדושי וישראל גמור הוא אע"פ שחטא‪.‬‬ ‫היה ראוי בשעת נישואי הראשוני שוב נאסרה‬
‫עליו‪ .‬וא"כ למאי דקיי"ל מיתה מפלת‪ ,‬אפי' לא המיר‬
‫כנלע"ד ליישב פלוגתת ·‪.‬‬ ‫אלא קוד מיתת האח נמי אינו זוקק אלו דברי א"ז‪.‬‬
‫וכ' בעל ההגה"ה מרדכי לפ"ז מוכח דלא כהר"מ‬
‫]‚‪[¯ÓÂÓ Ï˘ ÔÈ˘Â„˜Â Ë‬‬ ‫מר"ב דכתב שטעמו משו דאדעתא דהכא לא קדשה‬
‫נפשה‪ ,‬דא"כ מה עני נישואי הראשוני מפילי אי‬
‫‪ Ô‡ÎÂ‬שיי שיטת הר"א מרעגנשבורג שבסי' ק"ז‬ ‫מיתה מפלת להכא‪ ,‬אע"כ דעת הגאוני שהמומר‬
‫איננו כישראל וא"כ הדרה קושיא לדוכתיה הא קיי"ל‬
‫שהוסי לומר בלי טע אחי במצות נמי‬ ‫אע"פ שחטא ישראל הוא‪ .‬והעולה על רוחכ להיות‬
‫אינו זוקק‪ ,‬ולא עוד אלא נהי דגטו גט דאע"פ שחטא‬ ‫ככל הגוי לא תהיה וקדושיו קדושי' ומ"ט לא תהא‬
‫ישראל הוא‪ ,‬מ"מ קדושיו אינ קדושי ‪ ,‬והטע דכל‬
‫מילתא דתליא בחיתו אינו כישראל כיו שהוא מומר‬ ‫זקוקה לו‪.‬‬
‫הוה בכלל כי יסיר בנ מאחרי‪ .‬וכ"כ רשב"א בתשו'‬
‫סי' אל קס"ב ע"ש‪ .‬וס"ל להר"א דממילא הוה נמי‬ ‫]‡‪[¯ÓÂÓ· ˙È·¯ ¯ÂÒÈ‬‬
‫בכלל קנאי פוגעי בו והוה בכלל חייבי מיתות‬
‫ואי קדושי תופסי ‪ ,‬והא דחוששי לקידושי היינו‬ ‫‪ ·Â˘Â‬כתב ליישב דעת הגאוני דודאי ישראל הוא‬
‫שמא הרהר תשובה בלבו‪ ,‬אבל כל זמ שעומד‬
‫בהמראתו אי בו שו מצוה התלוי בחיתו ‪ ,‬וא"כ‬ ‫לכל דבר וקדושיו קדושי א מצוה שנאמרה‬
‫בו אחוה שאני‪ ,‬שהרי אינו אחיו במצות ומותר‬
‫אינו זוקק ליבו זהו שיטתו‪.‬‬ ‫להלוות למומר בריבית שאינו בכלל וחי אחי עמ ‪.‬‬
‫ועוד שמותר ללות ממנו ולית לו ריבית אי לאו‬
‫‪ ÌÈÎȯˆÂ‬לדחוק לדעתו סו פ"ק דיבמות )יז‪ ,‬א( דאי‬ ‫משו לפני עיור לא תת מכשול‪ ,‬אבל על הלוה לא‬
‫היה איסור שאינו נות ריבית לאחיו במצות‪ ,‬וה"נ‬
‫לאו דהאי דרא איצטרויי איצטרו הוו‬
‫חוששי לקידושי או"ה בזה"ז שמא מבני עשרת‬ ‫ביבו אחי כתיב‪.‬‬
‫השבטי ]ה [‪ ,‬והכא לא שיי שמא הרהר תשובה‬
‫בלבו דהרי מחזיק עצמו לגוי או"ה‪ ,‬עיי' גטי ע"ג‬ ‫‪ ̯ËÂ‬אסיי דברי המרדכי אפרש זה‪ ,‬דלכאורה‬
‫ע"ב ובתוס' ד"ה נת וכו'‪ .‬ואי איתא דלרבינו אברה‬
‫מומר פוסל בביאתו ומ"מ קידושיו חוששי ]לה [‬ ‫יקשה על מהר"מ מר"ב אי נעל ממנו זה‬
‫שמא הרהר תשובה‪ ,‬א"כ משכחת ליה חששא דזנות‬ ‫והלא רב יהודאי גאו גופי' הזכיר זה דמשו ]הכי[‬
‫בשהמיר בינתי וחוששי לפוסלה מכהונה וחששא‬ ‫אשת מומר אינה זקוקה ליב ישראל משו שאינו‬
‫דקידושי משו שמא הרהר בתשובה‪ ,‬אלא די"ל‬ ‫אחיו במצות‪ .‬וי"ל דס"ל דהרי ודאי אחיו הוא כמו‬
‫מ"ט דריבר"י דחוששי לקידושי משו אי אד‬ ‫אח עשו ליעקב כמ"ש תה"ד סי' רכ"ג הנ"ל‪,‬‬
‫עושה בעילתו זנות‪ ,‬דהרי ש"ס מייתי עלה דרבב"ח‬ ‫ובשלמא ריבית וצדקה אינו מצוה להחיותו דאינו‬
‫עושה מעשה עמ ‪ ,‬והה"נ ישראל לא יתק נפש אחיו‬

‫·‪ÔÈ Ú‰ ¯Â¯È· ‰ ˘ ‰‡ÓÓ ‰ÏÚÓÏ È ÙÏ Â¯Â„ ÈÓÎÁ ÔÂÒÏ·‡ È"‡¯‚‰ ˙‡Ó ,¯ÓÂÓ ˙˘‡ ÔÈ Ú· Ú"˜˙ Ò¯Ë Â˜· ÌÈÈÁ ıÚ· ‰Ê· ˙ÂÎȯ‡ ‰‡¯ .‬‬
‫‪.‰˘ÚÓÏ ‰Îω‬‬