Page 414 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪„Ú‬‬

‫גאו עפ"י ב' עדי או שלשה מקבלי עדות השני‬ ‫דקי לי' בגוה דבת ר"ח ר"פ הכותב )פה‪ ,‬א( או גברא‬
‫יומת המת וכ' רמב" שהגאו טעה בדינו שעדי‬ ‫רבא כעולא ר"פ א אי מכירי )כא‪ ,‬ב( אינינו בגדר‬
‫מיתה לא יקבלו אלא ב"ד של כ"ג ועוד קרא‬ ‫זה דנימא אומדנא דמוכח שזה לא ישקר באומנתו‬
‫דהאד יראה לעיני דוקא כגו מילתא דעבידא‬
‫משתעי בעדי ולא במקבלי עדות ‪.‬‬ ‫לגלוי ששו אד לא ישקר והוא כמו חזקת מנהג‬
‫הנ"ל שמנהגו של עול כ הוא‪ ,‬אבל להחליט על‬
‫]‪[„"È· ·˙Î‬‬ ‫נאמנותו של אד אפי' יהושע ב"נ לא‪ ,‬דכל הימנותא‬
‫דב' עדי אינו אלא מגזירת הכתוב דאפשר ששניה‬
‫‪ 'ȉÂ‬נלפע"ד לפי מ"ש אני בתשובה אחרת‪ Ê‬דפסק‬ ‫משקרי כי כ משמע לי מלשו רמב" ספ"ז מיסודי‬
‫התורה )ה"ז( ואפשר שיעשה אות או מופת ואינו‬
‫ב"ד חתו משלשה דייני הבא לפני ב"ד אחר‬ ‫נביא וכו' כמו שנצטוינו לחתו הדי וכו' יע"ש‪.‬‬
‫אי בו משו מפיה ולא מפי כתב דבעדי כתיב‬ ‫משמע מלשונו דסמיכה על ב' עדי הוא גזירת‬
‫על פי‪ ,‬אבל בב"ד כתיב אשר ירשיעו אלקי ואפילו‬ ‫הכתוב‪ Â‬וצ"ל הא דאמרי' בב"ב קנ"ט ע"א משה‬
‫מפי כתב ‪ .‬וטעמא רבא לחלק דעדי מגז"ה‬ ‫ואהר פסילי לחותנ לאו משו דלא מהימני אלא‬
‫מהימני‪ ,‬והוא ית"ש גזר מפיה ולא מפי כתב ‪ .‬אבל‬ ‫משו גזירת המל היינו אחר שהאמינה תורה ב'‬
‫בי דינא אשר ישבו כסאות למשפט‪ ,‬לא גרע מעש"נ‬ ‫עדי א כ פסול משה ואהר לחותנ הוא גזירת‬
‫דבטבע מהימני‪ ,‬א"כ אפי' מפי כתב נמי וש‬ ‫המל אבל גו ההאמנה לב' עדי ג"כ אינינו אלא‬
‫בארה‪ .‬ולפ"ז י"ל אי לאו דגז"ה מפיה ולא מפי‬ ‫גזירת המל א"כ בע"א דליכא גזירת מל אפי' יהי'‬
‫כתב ‪ ,‬הרי הי' העדי שולחי אגרותיה לב"ד של‬ ‫כיהושע ב נו אי להאמינו ומשו"ה תמה ש"ס פ'‬
‫כ"ג‪ ,‬וה חוזרי ושולחי אליה לחקור ולדרוש‬ ‫הכותב קרענא ס"ד אלא מרענא וע"ש לשו רש"י‬
‫בז' חקירות ודרישות כראוי הכל בכתב עליה‬
‫השכיל‪ ,‬והי' דני עפ"י כתב אלא דרחמנא אמר‬ ‫ד"ה קרענא וכו'‪.‬‬

‫מפיה ‪.‬‬ ‫˙„‪ Ú‬שכ הוא שהרי כל השטרות העול בערכאות‬

‫]‪['‚ ÌÈ„Ú È ˘ Ù"Ú ˜ÂÒÙ‰ ˘Â¯ÈÙ‬‬ ‫של נכרי כשרי משו דקמו בהו רבנ דלא‬
‫משקרי וא"כ בודאי יהיב זוזי קמיהו והשטר אינו‬
‫‪ ‰ ‰Â‬כי כ א יעמדו השני לפני שלשה אשר‬ ‫אלא לראי' בעלמא וללישנא בתרא דגטי י' ע"ב הוא‬
‫מעיקר הדי ולא משו דינא דמלכות' והכי קיי"ל‬
‫ישבו כסאות למשפט ומעידי מפיה לפני‬ ‫וקשה להרמב" דפסק רפ"ח מה' עדות עדי שאינ‬
‫ב"ד וה כותבי וחותמי ושולחי לב"ד של כ"ג‬ ‫זוכרי העדות נפסל השטר ועמ"ש כ"מ סו הלכות‬
‫וה חוזרי ושולחי כל חקירה וכל דרישה מב"ד‬ ‫עדות‪ ,‬וקשה מה בכ שאינו זוכר עתה מ"מ כיו‬
‫לב"ד והכל עפ"י ב' עדי' העומדי לפני ג' דייני‬ ‫דעכ"פ העד לא חת בשקר והשטר אינו אלא לראיה‬
‫והעדי' אומרי מפיה דוקא ולא מפי כתב ‪ ,‬והג'‬ ‫בעלמא ולא יהיה אלא נעשה בעש"נ וצ"ע לכאורה‬
‫דייני' מעידי' לפני ב"ד של כ"ג מפי כתב דוקא ולא‬ ‫אע"כ העדאת עדי ונאמנת אינו אלא מגז"ה א"כ‬
‫מפיה ‪ ,‬דא ננערו ממקו מושבת אשר ישבו‬ ‫כל שהוא מפי כתב ואיננו זוכר העדות לא גזר‬
‫כסאות למשפט והולכי אל מקו ועד של כ"ג ה"ל‬ ‫הכתוב להאמינו משא"כ עש"נ דחזקה לא מרעי‬
‫עד מפי עד משא"כ כשכותבי קבלת העדות‬ ‫אומנותייהו לשקר עדיפי בזה מעדי כשרי דגז"ה‬
‫במקומות למושבות ה"ל כפסק ב"ד על הקבלת‬
‫העדות ויאושר בב"ד של כ"ג‪ ,‬וג אינ חוזרי‬ ‫בעלמא הוא‪.‬‬
‫ומגידי מה שכבר הגידו בב"ד של ג' דלדעת זה‬
‫ה"ל מקו הראוי להגדה ואינו חוזר ומגיד‪ .‬וזה הוא‬ ‫]˜·‪[‚"Î Ï˘ „"È·· ‰˙ÈÓ È„ÈÚ ˙Ï‬‬
‫פי' הפסוק לדעת רבינו סעדי' גאו הנ"ל בדקדוק רב‪,‬‬
‫דגבי שני כתיב על פי משו דמפיה ולא מפי‬ ‫‪ ‡˙ÏÈÓÂ‬אגב אורחא קאמינא במ"ש רמב" בנימוקי‬
‫כתב ובשלשה לא כתיב מפי משו דה מקבלי‬
‫חומש פ' שופטי )יז‪ ,‬ו( בש רבינו סעדיה‬

‫‪.'· ‰¯Ú‰· Ì˘ Î"˘Ó ‡Ï˜ 'ÈÒ ·"Á ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â (¯ÙÒ‰ ÈÙ„Ó · ,ÂÎ) ÔÈÙ¯Â˘Â ‰"„ · ,‡È Û„ ÌÈÁÒÙ ˙ÎÒÓÏ ÂÈ˘Â„ÈÁ·  ȷ¯ Î"Π.Â‬‬
‫‪.·Ó 'ÈÒ ·"Á· ÔÏ‰Ï ÔΠ‚Ș 'ÈÒ Ș 'ÈÒ ÔωÏ ËÓ 'ÈÒ ÏÈÚÏ .Ê‬‬