Page 417 - 4
P. 417
ÊÚ˘ ¯ÙÂÒ סימ צד Ì˙Á
כרצונ ולר' יצחק בר אבדימי בעי שידונו בדיני אע"ג דלעני מילתא דעל"ג עדי בודאי מכוו
ישראל ממש כמו ונקרב בעל הבית אל אלקי' והוא ממסל"ת מ"מ ס"ל לר"ע אשה במכוונת להעיד גריע
ז"ל פסק כר' יצחק יע"ש א"כ י"ל דוקא לדיני טובא דהרי עקרינ דברי תורה להדיא דכתיב אנשי
ממונות מיקרו בר עדות מפני ששוו דיניה לדיני ולא נשי משא"כ גוי מסל"ת ומ"מ למאי דקיי"ל
שלנו משא"כ לעדות אשה שאי עריות שלה שוה כרבנ דכהנת מכוונת עדיפא מפונדקית מסל"ת עי"ש
בגטי וקידושי לא מקרי בר עדות ויעיי פירש"י
ב"מ צ"ו ע"א ד"ה עבד לאו בר מצוה וכו' יע"ש ועיי' מ"ש מהרי"ק ריש שרש קכ"א.
ובשיטה מקובצת ,א"כ עבד נמי לאו בר ונקרב בעל
הבית אל אלקי ולמה לי קרא דאחיו בב"ק פ"ח ויש ][È‚ ˙„Ú
לעיי בזה. Ì‚˘·Âגו האי דינא דאי עדות לגוי במחלוקת
̘ӷÂאחר פירשתי באופ אחר דנכרי מיקרי נשנה כידוע דעת רבינו יקיר בהג"א פ"ק
דגטי )סי' י( דכשר לעדות .וכ דעת רש"י שבתוספות
אחיו במצוה זו דדיני משא"כ עבד ב"ק פ"ח ע"א ומה שהרבו לתמוה עליו מסוגיא
דמשו דליתי' בדיני מטע הנ"ל משו"ה לא מיקרי
אחיו לר' יהודה והיינו טעמא דשטרי מתנה וקני דב"ק ש .
פסולי בעש"נ דגוי לאו בר שטר הוא כמ"ש תוס'
רפ"ב דבכורות )יג ,א( ד"ה מה אחוזה ,אלא לפ"ז ‰ ‰ראיתי כל הראשוני אחזו הקושיא דנכרי לא
קשיא מב"ק ט"ו ע"א הנ"ל ואי להארי יותר בזה.
מקרי אחיו וגרוע מעבד משמע דמאינ מעלות
]„[ "˘Ú· ˙ÂÏÂÚ‰ ˙Â¯Ë˘‰ ÏÎ ÔÈ דש דאינו ראוי בקהל וכי האי גוני לא פשיטא להו
להקשות דאפשר גוי עדי מעבד דבידו להתגייר
Ó"ÓÂרוב הפוסקי פליגי וס"ל דגוי לאו בר עדות משא"כ עבד וחייס אית לי' וכיו שאי זו מפורש
בקרא אלא מעלות ק"ו ופירכא א"כ בהכי סגי ,ורק
הוא כלל וטעמא דכל השטרות העולות עיקר קושיית מדמעטינ קרא בהדי' אחיו והנה
בעש"נ כשרי אי משו נעילת דלת או משו שלו מיעוט זה אינו כתיב בקבלת עדות אלא בהזמה
מלכות ,ומ"מ נ"ל עכ"פ חזקה דלא משקרי איכא וממועט מדי הזמה אלא דממילא לא יעיד משו
דאל"ה לא הוה מהימני לאפוקי ממונא מהני טעמא. דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה וא"כ מאחר
ולכאורה י"ל להפוסקי בגטי יו"ד ע"ב דפליגי שבטלו דרישה וחקירה בדיני ממונות ולא בעי יכול
לישני א"כ לה לישנא דמשו דינא דמלכותא דינא להזימו גוי כשר בודאי קוד שבטלו דרישה וחקירה
א"כ י"ל מדכייל כל השטרות העולי בעש"נ בחד בדיני ממונות הי' פסול לעדות דיני ממונות .ומיושב
טעמא משמע אפי' שטרי העומדי רק לראי' נמי נמי מה שהקשו מפ"ק דב"ק ט"ו ע"א בני ברית וכו'
משו דינא דמלכותא הא דמהימנא ולא משו דלא וק"ל ,ולפ"ז בעד מיתה דבטלו נמי דו"ח כמבואר
משקרי ,אבל מרבינא )גיטי יא ,א( מוכח דבעי שלהי יבמות )קכה ,ב( גוי כשר לעדות .אלא דרש"י
לאכשורי בכנופיא דארמאי וע"כ לא הוה דיני דגטי ט' ע"ב כתב דגוי מצווה על הדיני ,משמע
דמלכות דא"כ היינו ערכאות ומאי קמ"ל רפר אע"ג דלא אימעט לעדות ,מ"מ בעי נמי שיהיה בר
ערכאות תנ אע"כ שלא על פי מלכות ה דני אותו דבר דאי לאו דמצווה נמי על הדיני לא היה
ואפ"ה בעי רבינא לאכשורינהו משו דג ה לא ראוי להעיד אפי' לא אימעט מאחיו .וא כ לפ"ז
משקרי ורפר דחי דאי לסמו אלא בערכאות בלהעיד לאשה שמת בעלה אי נמי ברי ל דלא
הממוני לכ ,והחלוק נראה כמו שיש הפרש וחלוק משקר ואי הוה נמי בר עדות משו דלא בעי דו"ח
בי רופא אומ לרופא מומחה לרבי שכתבתי לעיל מ"מ יש ספק אי נימא דמיקרי שפיר בר אותו דבר
בש תוס' פרק אי מעמידי דאפי' רופא אומ עביד דהרי ג ב"נ מצווה על בעולת בעל כמבואר פ"ד
דמשקר אמונתו היכי דמצי לאשתמוטי שעשה מטע מיתות )נז ,ב( ,או נימא דבעי דוקא שיהי' בר עדות
שנאה משא"כ רופא מומחה לרבי זה לא ישקר
אמונתו בשו פני הכי נמי ערכאות הוה מומחה דגטי וקידושי כישראל ממש.
לרבי וביותר שהרי זה הוא כל המחאת שיעמדו
‡ÈÏ˙Âזה במ"ש רמ"א בתשובה סימ יו"ד אהא
האמת ולא ישקרו אמונת ע"כ מהימני טפי.
דסנהדרי נ"ו ע"ב אמר ר"י ז' מצות וכו',
ויצו אלו דיני וכו' ,כי אתא ר"י בר אבדימי תני
איפכא אלקי אלו דיני ,והעלה רמ"א ש דאיכא
בינייהו לר' יוחנ סגי בדיני נימוסי' שחוקקי' לעצמ
