Page 425 - 4
P. 425
Ì˙Áסימ צו ‰Ù˘ ¯ÙÂÒ
למיקר אינו מבואר לכל ,ושבת ויהכ"פ קריבי ושוי ]·[‡"·˘¯‰Â „"·‡¯‰„ ‡˙‚ÂÏÙ ¯Â‡È
בדיניה צריכי להשוות מדותיה ,ובדי היה לאסור
הכל א שלא לבטל כמה טבילות מצוה משו יו ‰ ‰Âלכאורה דברי הראב"ד מוכרחי ודברי
א' בשנה יהכ"פ ,ע"כ השוו מדותיה והקילו אפי'
ביהכ"פ משו שבת .ורמב" גרס ש גבי טיבול רשב"א תמוהי דהרי ביבמות צ"ד )ע"ב( כל
מדלאחר טיבול אסור קוד טיבול נמי אסור דהת עיקר שקלא וטריא דש"ס אי עיקר טעמא משו
השוו מדותיה להחמיר וביהכ"פ להקל משו ביטול דייקא ומינסבא וא"כ ע"א לא מהימ ביבמה דלא
טבילת מצוה ע"ש כי רבי לא ירדו לעומק דברי דייקא שפיר או דלמא מצטרפי' ג"כ טעמא דעבידא
לאיגלוי וסגי בדייקא כ"ש .וע"א נאמ ביבמה לומר
רמב" אלו וגרסתו. מת יבמי ,וע"ש צ"ג ע"ב בתוס' ד"ה עד א' ע"ש.
וע"ז מסיק רבא דע"א מהימ ,ואע"ג דההוא מרבנ
¯ÂÊÁלענינינו ,ה"נ קאמר רבא נהי דאפשר לא דחי לי' ,לא חש לי' רבא .ופסקו רי" ורמב"
כרבא .וע"כ משו דס"ל דבדייק' כ"ש סגי משו
דייקא שפיר מ"מ כיו שלאיסור כרת התירו דעבידא לאיגלוי ותינח במאי דעבידא לאיגלוי אבל
חז"ל ויש כח ביד לעקור דבר מה"ת היכי שהסברא נית ל ב דלא עביד לאיגלוי דמי יודע מה היה
נותנת ויש טע הגו ממילא ע"כ להשוות מדותיה במדינת הי וכי לא זזו ידי עדי מתו ידו שלא בעל
ולהתיר באיסור לאו אע"ג דלא שיי דייקא כולי האי אשה א' והיא עתה בסו העול ,בשלמא זה בני
דלא ליהוי כחוכא וטלולא וראוי היה להחמיר ולומר עביד שפיר לאיגלוי שיתגלו אבותיו של אותו הב ,
מדלא מהימ באיסור לאו לא יאומ ג בכרת אלא אבל נית לו ב לא עביד לאיגלוי כמ"ש ראב"ד.
משו תקנת עגונות השוו מדותיה להקל כמו ]ומ"ש בשעה"מ )הל' יבו וחליצה ש ( נגד זה ,לית
שהשוו להקל ביהכ"פ משו טבילת מצוה של כל דחש ליה ולשו ריטב"א דקדושי אטעייה ,אבל
השנה וההוא מרבנ דחי דהרי חזינ באשה עצמה הריטב"א לא קאי איש לי בני ע"ש[ .וא"כ כיו דלא
לא השוו מדותיה ורבא לא חש לדחייתו משו עביד לאיגלוי ודיקא לחוד לא מהני ביבמה א"כ
דאי לדמות אשה לעד עצמו ובאשה עצמה החילוק קשיא קושית ראב"ד ודברי רשב"א צ"ע ,נהי יפה כ'
מבואר לכל באי העול וכעי שכתבו תוס' ש והוה דאי להביא ראי' מבעל לעד ,דבעל גרע מעד בעני
באשה כמו י"ט ושבת ,משא"כ עד הוה כמו שבת דייקא ,מ"מ בעד נמי ליכא אלא דיוק כ"ש ולא סגי
בלא עביד לאיגלוי וצע"ג .ועל הראב"ד גופיה קשיא
ויהכ"פ. מה צור להביא ראיה מבעל דראיה מפוקפקת היא
כדדחי רשב"א ,ותיפוק ליה דהרי כל בני הש"ס בנוי
‰ ‰Âפסקו רי" ורמב" ורוב פוסקי כרבא.
על עבידא לאיגלוי והכא לא עביד לאיגלוי.
ומעתה ס"ל לרמב" הוא הדי עד אחד
אומר נית לו ב אעפ"י דלא עבידא לאיגלוי כלל, „"ÚÏ ‰Âדברי ש"ס דאמר רבא ק"ו לאיסור כרת
מ"מ משו לא פלוג לא חילקו רבנ .ודחי ראב"ד
כיו דלא עבידא לאיגלוי כלל הוה חילוק מבואר ולא התרת לאיסור לאו לא כ"ש שהוא תמוה
שיי לא פלוג שהרי מצינו בבעל עצמו דפליגי רבנ מה עני קולא וחומרא לכא ,האי דייקא והאי לא
ולא האמינוהו במה דלא עביד לאיגלוי ,ונהי דנדחו דייקא וכדהקשה ההוא מרבנ .ולולי דמסתפינא
דברי ההוא מרבנ דמייתי מאשה עצמה היינו משו הייתי אומר דדברי רבא אלו בנויי על כללא דכייל
דהחילוק שבי אשה לע"א מבואר אבל בי בעל רבא בביצה י"ח ע"ב מי איכא מידי בשבת שרי
לע"א דעלמא מה הפרש יש ביניה וכי היכי דלא וביהכ"פ אסור ,אלא מתו דבשבת שרי ביהכ"פ נמי
השוו מידותיה בבעל הוא הדי בעד אחד ,וע"ז יפה שרי ,והרז"ה ריש מס' ביצה הקשה ע"ז ממוקצה
השיב רשב"א בבעל איכא סברא גדולה וטע מבואר דשרי בשבת ואסור ביו"ט ,ורמב" ש תי' דבדברי
נגלה לעי כל כיו דלא דייקא אפי' כ"ד משא"כ השוי לעול השוו חכמי מדותיה ולא עבדו
בע"א דדייקא כ"ד עכ"פ נהי דלאיגלוי ליכא מ"מ לא פלגא תקנתא אבל דברי שאינ שוי כגו שבת
פלוג רבנ כנלע"ד נכו לעמוד ע"ד חז"ל וחידות .Ê ויו"ט א"צ להשוות המדות והחמירו ביו"ט משו
דאתי לזלזולי ,אבל החילוק בי שבת ליהכ"פ דעביד
‡ Ì Óה"ה כתב דאי צור לכל זה דג בבעל
מהימ והשוו מידותיה במה שתלוי בבעל
,ËÎ 'ÈÒ Ô‰Î‰ ·˘Â ˙"¢ ,· ¯ Ûχ 'ÈÒ ‡"Á ‡"·˘¯ ˙"¢ ÔÈÂÚÈ ,„"·‡¯‰Â Ì"·Ó¯‰ Ï˘ ÂÊ ‡˙‚ÂÏÙ ¯Â‡È·· ÂÎȯ‡‰ ÌÈ Â¯Á‡Â ÌÈ Â˘‡¯ .Ê
˘.„È 'ÈÒ ˘È¯ ·"Á ˙˘Á¯Ó ‰˜ 'ÈÒ Ë"ÂÈ ‚ ÂÚ ,· Û Ú Á 'ÈÒ Ú"‰‡ ˜ÁˆÈ ¯‡· ˙"Â
