Page 426 - 4
P. 426
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˘ÂÙ
נתנה רשות לאב להנחיל את מי שירצה ,פי' אעפ"י עצמו כגו ב משא"כ באחי ונ"מ לדינא בי תי'
שאינו נכו לשנות בי הבני אפי' בי טבא לבישא, רשב"א לדהרב המגיד דלהרשב"א בעל גרע מעד
מ"מ התורה נתנה רשות ומה שעשה עשוי ,מזה ודלא כהראב"ד נמצא מוכח כהר" הנ"ל דאי הבעל
מיירי ה קרא ועלה קאמר קרא יכיר ,ושפיר פרי נאמ מתו אחיי בדמוחזק לו באחי דאי ראיה מעד
בזה האיש שאינו חושש לרוח חכמי ומשנה בניו אחד ולה"ה אי לחלק ביניה ומהימ מת אחי כש
בי הבני דביה מיירי קרא ,לזה לא צרי יכיר שנאמ יש לי בני והכי עדי טפי שלא להרבות
דמהימ במגו דיהיב ליה במתנה שהרי בלא"ה הוא
משנה בי בניו וא"ש ש"ס אבל לדינא ק' במי שאי מחלוקת בי רמב" ורמב" .
אנו רואי שמשנה בי יורשיו מה"ת יאומ זה בני
במגו הא ליכא מגו וי"ל בלא מגו מהימ מהאי ˙ Âפש גב לברורי מה שצ"ע לכאורה לשיטת גאוני
טעמא גופא כיו שחזקה אי אד עושה דבר שלא
כדעת חכמי א"כ מסתמא לא יניח יורשי דאורייתא ספרד הנ"ל דהוה ס"ד דמשנה וברייתא תרוויי'
ויאמר על אחר זה בני .ולפ"ז מהימ אפי' בנכסי במוחזק ודלא כר"נ ואתי אביי ואוקי משנתינו בלא
שאח"כ וכמו שכ' הרא"ש )ש סי' לט( בש הר"מ אתחזק וכר"נ מה הועיל בזה ,הא עכ"פ מתני' דב"ב
מייתורא אשמעינ דאפי' במוחזק ודלא כר"נ ,וא"כ
ממעשי בכל יו ודלא כרשב" ע"ש. עכ"פ מתני' דב"ב דלא כר"נ ורשב"א הרגיש בזה
ונדחק וג בריטב"א ע"ש .ודוחק לומר דקושית
‰ÈÓÂטעמא בעי מ"ט נאמ מנכסי שאח"כ הא הש"ס לימא דלא כר"נ היינו א"כ מתני' דב"ב למה
לי ותי' אביי הכא ה"א בדלא אתחזק וכר"נ קמ"ל
ליכא מגו ולהנ"ל א"ש משו חזקה שלא מתני' דב"ב אפי' באתחזק ודלא כר"נ .דזהו דוחק
יעשה שלא כדעת חכמי שאינ נוחי הימנו א נהי
לדינא א"ש מ"מ מאי פרי הש"ס ליורשו פשיטא בש"ס ועוד לקו' זו לא תי' רבה מידי.
דלמא הא קמ"ל ולאו פשיטות הוא זה והרי רשב"ג
פליג וס"ל א אינ בניו נוהגי כשורה זכור לטוב „"ÚÏ ‰Âליישב בהרוחה לשיטת רבותינו ז"ל דהנה
וא"כ אי כא חזקה שלא יניח יורשיו דלמא לא נהגו
אמרי' במתני' ב"ב ס"ד ע"א דהמחלק
כשורה וקמ"ל משנתינו די זה וצ"ע לכאורה. נכסיו לאחרי ומניח בניו אי רוח חכמי נוחה
הימנו ורשב"ג אמר א אינ נוהגי כשורה זכור
Ï"ÈÂאה"נ הו"מ לשנוי הכי אלא לא בעי למפשט לטוב ובש"ס מסקי' דפליגי רשב"ג ורבנ והלכה
כרבנ מדאמר ר"י אמר שמואל לא תהוי מעיבורי
ממשנתינו דפליג רשב"ג אדרבנ ודהלכה אחסנתא .וכ פסקינ בש"ע )חו"מ סי' רפב( שאי
כרבנ דלמא רשב"ג מפרש לדרבנ וא"נ פליג הלכה לת"ח לחתו על צוואה שמשנה ב בי הבני
כמותו במשנתינו וכדס"ל לאמוראי בירושלמי באמת, ובאמת כ' נימוקי יוס שהי' ראוי לפסוק כרשב"ג
וש"ס דיל נמי לא פשיט ל אלא מדר"י א"ש במשנתינו אלא כיו דאמורא ר"י אמר שמואל הכריע
מסברתו ע"כ עדיפא מיניה משני אפי' אתי' כרשב"ג דלא כוותיה קיי"ל כרבנ .ועי' בירושלמי ]ש ה"ו[
וליורשו פשיטא מ"מ לפטור אשתו מייבו איצטרכא ובפי' פני משה ש דבירושלמי איכא אמוראי דפליגי
לי' ולאשמועי' אפי' היכי דמוחזק באחי וא"ש פי'
רשב" משו מגו דלדינא לא פליג אמהר" ופסקי כרשב"ג במשנתינו ע"ש.
שברא"ש אלא לפי סוגי' דשמעתי' פי' כ דשמעתי
אזלא אי הלכה כרשב"ג אבל לדינא מודה למהר" ‰ ‰Âלפי מאי דקיי"ל כרבנ צ"ע מ"ש רשב" )ב"ב
שברא"ש דמהימ אפי' מכא ולהבא ,ומיושב היטב
קושיתינו הנ"ל דלחכמי ספרד דס"ל אביי דחי קלז ,ב( בקושית וליורשיו פשיטא דהרי מהימ
משנתינו דקדושי' בלא אתחזק וכר"נ מה יענה במגו דאי בעי יהיב ליה במתנה מאי מגו הוא זה,
ממשנת ב"ב י"ל דס"ל ליורשו ולא הוה פשיטא דאי לא אמר זה בני ויהיב לי' הכל במתנה ומניח
וכדאמר ר"י אמר שמואל ליורשו ולפטור מיבו יורשי דאורייתא לא הי' רוח חכמי נוחה הימנו ולא
דלמסקנא תרוויי' איתניהו דלר"י אמר שמואל יחתו אד על שטר צוואתו ולא יהי' לאד ישר
לשיטתו לא הוה ליורשו פשיטא ולפטור מיבו נמי עסק ע עני זה ע"כ התחכ לומר זה בני ולעול
בדאחזיק ודלא כר"נ דלא קיי"ל כשינוי' דאביי. איננו בנו.
‰ÈÓבהא דקאמר ש"ס )ש קכז ,ב( יכיר למה לי,
י"ל משו מגו לק"מ ,די"ל דאקרא קאי וקרא
מיירי והי' ביו הנחילו את בניו ודרשינ התורה
