Page 512 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙‪·Ú‬‬

‫וכו' דלמ"ד אינה לשכירות אלא לבסו ה"ל מקדש‬ ‫משו שהשני קשה ואלי טובא וא"א להוציאו‬
‫במלוה וקשה אמאי הא הפועל תפוס בהזהב למשכו‬ ‫מביתו וא"כ נפל פיתא בבירא‪.‬‬
‫על שכירותו אע"כ אפ"ה אינה מקודשת משו‬
‫דהמקדש במלוה אינה מקודשת ה"ה במשכו וא"כ‬ ‫‪ Ì Ó‡Â‬א"נ הי' אפשר לטרו ממשעבדי מ"מ מ"ש‬
‫לפ"ז במכר אי ס"ד דלא קנה במלוה ה"ה במשכו‬
‫וא"כ מוכח דלא כהתוס' דכתובות אלא כהתוס'‬ ‫ממזונות הבת ליתא דאי טורפי' למזונות‬
‫דב"מ ומוכח כהרמב" וכדעת הרשב"א דלא‬ ‫ממשעבדי ששיעבדו האחי ורק לפרנסה טורפי'‪,‬‬
‫וכל זה א לא בגרה הבת אבל א בגרה ושתקה‬
‫כהחידושי' אלו תוכ דברי מעלת ‪.‬‬ ‫ע"ע ]=עד עתה[ וויתרה‪ ,‬אפי' שתקה מחמת שלא‬
‫ידעה הדי ‪ ,‬ועיי' סי' קי"ג ובב"ש סס"ק י"ח וכל‬
‫‪ ‰ÓÈ˙‰ÓÂ‬א חכמת ובהדי' אמרינ קידושי' ח'‬ ‫הדברי הללו פשוטי לא ניתנו ליכתב מרוב‬

‫ע"ב דבמלוה שיש עליה משכו‬ ‫פשיטות ‪.‬‬
‫מקודשת מדר' יצחק דבע"ח קונה משכו ‪ ,‬ולתר‬
‫סתירת הש"ס ע ההוא דעשה לי שירי נזמי וכו'·‪,‬‬ ‫]‪[¯ÎÓ· ‰ ˜ ‰ÂÏÓ‬‬
‫לא נפלאת היא ולא רחוקה לסברת תוס' דגיטי ל"ז‬
‫ד"ה שאני משכו בסו הדבור דוקא במשכו שלא‬ ‫‪ ˙‡ÊÂ‬שנית במה שפסק הרמב" )הל' מכירה פ"ז ה"ד(‬
‫בשעת הלואתו מקודשת וא"כ ה דשריי ונזמי הא‬
‫מיירי בשעת הלואתו‪ .‬א לשיטת תוס' בשארי‬ ‫דמלוה קונה ומביא הרב"י סי' ק" ‡ בש‬
‫דוכתא‚ דאפי' בשעת הלואה נמי מקודשת‪ ,‬וכ דעת‬ ‫]תלמידי[ הרשב"א ראיה מפ' הזהב מ"ח ע"א קרא‬
‫הרמב" פ"ה מאישות הלכה )י"ד( ]הכ"ג[‪ ,‬מ"מ‬ ‫ומתניתא מסייע לר"ל ואלו תשומת יד לא אהדרי'‪.‬‬
‫לק"מ מכמה טעמי ‪ ,‬חדא מי לא עסקי' שעושה‬ ‫ואי ס"ד מלוה אינו קונה מאי קושיי דלמא הת‬
‫השיריי בביתו ולא הרהי אצלו כלל וכמ"ש תוס'‬ ‫משו דמלוה הוא‪ ,‬וכ' ש דבעל החידושי' דוחה‬
‫להדי' בב"מ פ' ע"ב ד"ה דקא תפיס וכו' ועוד אפי'‬ ‫ראי' זו דמיירי שיחד לו הכלי מיד בשעת ההלואה‬
‫עושה בביתו של עצמו נהי דהוה שומר שכר בההוא‬ ‫ונקנה בשעה שהכס בעי ‪ .‬ועל זה כ' מעלת‬
‫הנאה דתפיס לי' אאגריה‪ ,‬ר"ל שא ירצה הלה‬ ‫דהרשב"א נתכוו למ"ש תוס' ש ד"ה תשומת יד‬
‫לכפור לו שכירות שלו יהי' הוא תפוס ועומד ונאמ‬ ‫דמייתי מסוגי' דכתובות מ"ב גבי אנסת בתי ומוקי‬
‫במגו דלקוח‪ ,‬מ"מ אינו משכו גמור שמעיקרא לא‬ ‫לי' נמי ביחוד והת מלוה היא דלא שיי לומר‬
‫בתורת משכו בא לידו‪ ,‬ולא דמי למי שנות משכו‬ ‫שיחד הכלי בשעת אונס מיד וע"כ מוכח כהרמב" ‪,‬‬
‫לחבירו שדעתו להקנות להמלוה בתורת משכו ‪,‬‬ ‫אלו דברי מעלת ראה דברי טובי ונכוני לפי‬
‫משא"כ הכא לא נית להפועל בתורת משכו אלא‬
‫שיכול לתופסו במשכו ‪ ,‬ובההוא הנאה ה"ל ש"ש‬ ‫דברי תוס' בב"מ‪.‬‬

‫אבל לא קנאו לקדש בו אשה‪.‬‬ ‫‡‪ Ì Ó‬בכתובות ש מתר לי' תוס' שפיר דג בקנס‬

‫]‪[ÔÂÎ˘Ó ÂÈÏÚ ˘È˘ ‰ÂÏÓ· ˘„˜Ó‬‬ ‫משכחת לי' שהניח משכו בידה וחזרה היא‬
‫והפקידה אצלו וכחש בה וא"כ אי הוכחה‬
‫‪ „ÂÚÂ‬בה שלישית דאפי' יהי' ביד הפועל כמשכו‬ ‫להרמב" ‪ .‬ועל זה כתב מעלת דליתא לדברי תוס'‬
‫אלו‪ ,‬דאי ס"ד דשיי לומר כ א"כ ג בב"מ אמאי‬
‫גמור מ"מ לק"מ דבד ח' אמרינ קידשה‬ ‫דחיק בעושק שנטלו ממנו וחזר והפקידו בידו ותרי‬
‫במשכו מקודשת רוצה לומר שמחזיר לה משכונה‬ ‫גווני פקדו ‪ ,‬טפי ה"ל לומר שנת לו משכו על‬
‫ובשעת החזרה אומר לה הרי את מקודשת לי במה‬ ‫עשקו וחזר והפקידו אע"כ דמשכו היינו מלוה ממש‬
‫ומה שלא נקנה במלוה לא נקנה במשכו ‪ ,‬והבאת‬
‫לזה ראי' מקידושי מ"ח ע"א עשה לי שירי נזמי‬

‫‪ÊΘ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪È„ÈÓÏ˙ Ì˘· È"·‰ ‡È·‰ ˈ˜ 'ÈÒ ˘È¯·Â .„"¯ 'Èҷ ˈ˜ 'ÈÒ· ‰Ê ÔÈ„ ¯‡·˙  ·˙Î Ì˘Â Ì"·Ó¯‰ ˙‡ ˜¯ È"·‰ ‡È·‰ ÂÙÂÒ· ˆ˜ 'ÈÒ· .‬‬

‫‪.ԇΠ¯ÈÎʉ˘ ÔÈ˘Â„ÈÁ‰ ÏÚ· ˙ÈÈÁ„ Ó"·Ó ‰È‡¯‰ ‡"·˘¯‰‬‬
‫·‪ÁÏ„·‰ ÔÈÚ ÌÈÏÚ‰ Íȇ ,ÔÈ˘Â„È˜„ ˜"Ù ˘"‡¯· ÂÓ˜ӷ Ì˘ Ô"¯‰Â ‡"·˘¯‰ 'È˘Â˜ ‡Â‰ ‰Ê˘ ‡ÏÙ ‡ÏÙ‰ ‡ÏÙÏ ·" :·˜ÚÈ Ï"‚È ˙‰‚‰· .‬‬

‫‪,ÔÎ ÁÎÂÓ ‡Ï Ò"˘· ,ÌÈÓÊ ˙¯ÊÁ‰ ˙Ú˘· ‰Ï ¯Ó‡ ‡Ï„ ÌÂ˘Ó ÛÂÒ·Ï ı¯˙Ó˘ ‰Ó ,È ˘‰ Ì‚Â Ô¢‡¯‰ 'È˙‰ ˘¯ÂÙÓ Ì˘Â ,‰Ê ÏÎÓ‬‬

‫‪.˜"„ Á"Î 'ÈÒ Ú"·‡·Â „"ȯ 'ÒÂ˙ ÔÈÈÚÂ‬‬
‫‚‪.ÔÂÎ˘Ó ‰"„ Ì˘ ÔÈ˘Â„˜ Ò"˙Á ‰‡¯ .‬‬