Page 519 - 4
P. 519
Ì˙Áסימ קלא ]א[ ËÚ˙ ¯ÙÂÒ
למוכרה עד שעת טריפה משא"כ כלי שעשא גבולו או יזו כי תשיג ידו ותוכל להשביעו כל זמ
שומא בכתובה שאינו יכול למכור כלל ,א"כ מנ"ל ועיד שתרגיש שהרויח כדי כל הנשבעי' אי לי,
להירושלמי )פאה ש ( מכא דמיירי אפי' באי בעל וס כתובתה ותוספו' שליש שתשאר חוב עליו הוא
חוב דוחק דומיא דאשה נשואה ,הא באלו הכלי ת" שיי" ,ואמנ לא תטרו ס זה מקרקע הנ"ל
שאי לו רשות למוכר ,אי ל דוחק גדול מזה משו שהיא עצמה מוכרת למזונות אינו בדי
שהיא מוחית בו ומעכבתו מלמוכר .עוד כתב שתטרו לכתובתה כבש"ע ]אה"ע[ סי' צ"ג ס"ק
דפשיטא לו שא יש לה כתובה ותוספת וכשתמחול
שיעבודה תוכל להתפרנס אסור לה לאכול מתנות כ"ט.
עניי שהרי יש לה ותמחול שיעבודה. ‰Êהיה נ"ל עפ"י דברי תה"ק והרב המאה"ג נכנס
‰ ‰דבריו בנויי על דברי הר"ש שכ' ש דמאתי בפושרי לטובת הבעל ברצו האשה שית לה
מיד גט וכתובה רק ס ת' זהובי ו"ו· ,וג הוצאת
זוז מספיקי' לו ולאשתו לפרנסת שנה א' וע"ז הגט יהיה על האשה .וזה הטוב והישר בעיני אלקי'
בנה יסודו אי תאכל היא לקט שכחה ופאה והרי יש ואד בלי ספק ולא יהרהר ויערער כ"א השוכ
לה .ואני אומר אפילו יש לה רבואות ע"מ שאי
לבעלה רשות בה נותני' להבעל לקט שכחה ופיאה חררי כבערבה ערער ומכל מדע ריק ונוער.
שיתפרנסו שניה ולא שנותני' לה שהרי היא עשירה
א לו נותני' כדי שיכול להספיק לאשתו וכתיב די ‰˙ÚÂאפרש שיחתי ,הרב"י סי' ע' מייתי בקיצור
מחסורו אשר יחסר לו להשיאו אשה ,מכ"ש כשיש
לו אשה וא אינו ז ומפרנס תצא ממנו אפי' יש לה דברי תשו' הרשב"א ]ח"א[ סי' תת"צ ומיד
כמה אלפי ,מ"מ היא תובעת מזונותיה ממנו וא סמו לו רמז לעיי בתשו' מיי' השייכי להלכות
לא ית לה הרי היא מורדת בו ויוצאת ממנו על ]אישות[ סי' ל"א ,והמעיי בפני בשני תשו' אלו
כרחו ,ע"כ מחוייבי לית לו לקט שכחה ופיאה יראה ,דתשובת מהר"מ מיירי שהבעל תבע להאשה
להספיק לו ולאשתו והיא אינה נהנית מהצדקה כ"א שתמחול שיעבוד כתובתה כדי שיכול למכור
הוא נהנה והיא אוכלת אצלו חובו שחייב לזונה ומאי הקרקעות למזונו' ויזו הוא עמה .ע"ז השיב הר"מ
שאי יכול לכופה אלא א אינו יכול לזונה ולפרנסה
איכפת לה תיתי מהי תיתי. ימכרו ב"ד הקרקעות ויתנו לה מזונות על יד על יד
לא לפי כבוד משפחתה אלא כמשרה ע"י שליש
ȇÓÂדמוכיח הירושלמי דמיירי בבע"ח שאינו ושוב לא תגבה הקרקע לכתובתה .והוא מש"ס פ'
אלמנה ניזונית )צז ,א( ובש"ע סימ צ"ג סק"ט.
דוחק ,היינו משו דרישא דמתני' לא מיירי ובתשו' רשב"א מיירי שהאשה תובעת לבעל שימכור
מקרקע וכלי אלא מס מאתי מעות מזומני וכ קרקעותיו למזונותיה והשיב א הפירות מספיקי
הוא להדי' בלשו הרמב" פ"ט ממתנות עניי סו למזונות שניה לא תוכל לכופו למכור הקרקע כיו
הלכה י"ג היו בידו מעות וכו' ופשוט דאי לה שו שיכולי' לזו הפירות והקר קיי מה"ת תכלה קרנו.
תביעה בחיי על המעות המזומני ,וא"כ ה"ל בע"ח אמנ א אי הפירות מספיקי מוכרי מ הקרקע
שאי דוחק ואפ"ה מותר ליטול ושפיר דייק ואז אי הבעל ניזו כלל והקר פוחת והול ,ועצה
הירושלמי .ואמנ הב"ח קאי אלשו הטור ששינה טובה קמ"ל שלא תזו בריוח אלא תצמצ שלא
לשו המשנה וכ' יש לו בית וכלי בית הרבה והיה תכלה קרנא ותקרא רעבתנותא .ודברי רשב"א ודברי
עליו חוב או ה ממושכני לכתובת אשה ,משו
דאי דר לייחד מעות מזומני לכתובת אשה בחייו, ר"מ בר ברו עולי בקנה אחד.
עיי ס"פ האשה שנפלו )פב ,ב( ובתוס' ד"ה בתחילה
וכו' .ע"כ שינה הטור וכ' בית או כלי .וע"ז כ' ][‰¯È˘Ú Â˙˘‡Â È Ú ÏÚ·Ï ‰‡Ù ‰Á΢ ˘Ï
הב"ח אי שיי כלי שיחד לכתובתה ופי' שעשה
˘"ÓÂמכ"ת ממתני' דשלהי פיאה )פ"ח מ"ח( היו
לה שו .
ממושכני לבעל חובו או לכתובת אשתו.
‡˙˘‰Âלק"מ קושית מעלתו ,דבטור באמת כ' בית וכתב ב"ח בי"ד סי' רנ"ג דבכלי שש לה בכתובתה
מיירי ,ועל זה בנה מעלתו דייק מ"ט לא אשמועי'
שהוא קרקע ובמתני' לא מיירי לא מקרקע בקרקע המשועבד לכתובתה ,וכ"ת דקרקע מחוייב
ולא מטלטלי' אלא ממעות ומש הוכיח הירושלמי
·.Ï" ‰ Â˙·Â˘˙· ˘"‡ Ó"¯‚‰ ˙ ˜ÒÓ ‰‡¯Â .‚ ¯‰Â ¯Ú È :Ï˘ ˙·È˙ È˘‡¯ .
