Page 520 - 4
P. 520
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˙Ù
שאי לו אמאי נכו להוציא .ומשו"ה פליג רמ"א דינו .ואמת נכו הדבר שא יש לו קרקע יתר על בית
אהמחבר סי' ע' ס"ג .ובאמת הרשב"א דמייתי דירתו וכשמוכרה עד שעת טריפת הכתובה עולה דמי
הרא"ש ור" ס"פ המדיר נזהר מקושיא זו וכתב ואינו המכירה למאתי אינו יכול ליטול ,אבל היא אינה
רוצה להשכיר ולהרויח ,פי' בודאי א יש לו נכסי צריכה למחול משיעבודה שו דבר והוא יטול
כופי ויורדי לנכסיו ואי כא חיי נפש ,וא אי לו
וג א הוא חולה ואינו יכול להשכיר ולהרויח מתנות עניי ויפרנס אותה ממתנותיו.
אעפ"י שהוא חיי נפש ,מ"מ לא גרע משאר בע"ח
שאפי' המלוה מת ברעב א אי לו להלוה פטור ,א ][Ò ¯ÙÓ È È‡Â ÔÊ È È‡ ¯Ó‡‰
הכא מיירי כשיכול להשכיר עצמו ולהרויח ואינו
רוצה וקשה לכופו שירויח ויעשה מלאכה והוא אינו Ì Ó‡Âא כל זאת לא יספיק ולא יכול לפרנסה עיי
רוצה וה"ל חיי נפש ,והוא ה"ל פושע ולכ כופי
לכ"ע ,ולק"מ קושית רבינו ירוח .ומשו"ה בסי' ס"פ המדיר )עז ,א( ס"ל לרב האומר איני ז
קנ"ד )סע' ג( שכ' המחבר כלשו הרשב"א ,לא הגיה ואיני מפרנס כופי להוציא ובשוטי כמבואר
הרמ"א כלו ,משא"כ בסי' ע' סת המחבר כרמב" בתוספ' )ש ע ,א ד"ה יוציא( ובפוסקי ,ושמואל אמר
עד שיכפוה לגרש יכפוה לזו ,ובירושלמי ס"פ
הגיה רמ"א כרבינו ירוח . המגרש )ה"י( איתא לריח הפה כופי לחיי נפש לא
כ"ש ,וצ"ל דפליגי רב ושמואל אי זה מקרי חיי נפש
‡ Íהרמב" והמחבר סי' ע' סתמו דבריה משמע כיו שיש לו ואינו רוצה והיא צריכה לבוא לב"ד
לתבוע מזונותיה רב ס"ל דג זה בכלל חיי נפש
אפילו כשאינו יכול להשתכר ולהרויח והוא כמ"ש הרא"ש ש )סי' יט( מש"ס יבמות )מב ,ב( אשה
חולה ואונס אפ"ה כופי' להוציא וק' קו' רבינו בושה לבוא לב"ד והורגת בנה ,ושמואל ס"ל לחלק
ירוח ,והנה בכ"מ )הל' אישות פי"ב הי"א( תיר הת יושבת תחת בעלה שני בושה לבוא לב"ד ע
דבבע"ח אינו יכול להושיע ומה נעשה ואי לו אבל יורשי בעלה הראשו משו בנה מבעלה הראשו ,
הכא הלא יכול לגרשה ולא תהי' אגידא בי' והגאו אבל הכא לתבוע מבעל זה בעצמו אינה בושה וג
בית מאיר כ"כ מסברא דנפשיה והחליט להלכה כמו להחיות נפשה ואי כא חיי נפש ,ומינה היינו בשיש
רמב" והמחבר וכ"כ בס' ישועות יעקב )סי' ע סק"ג(. לו ואינו רוצה לזונה וע"י כפיה תוכל להמציא
מזונותיה ,אבל בשאינו יכול לזונה כי אי לו אפי'
„"ÚÙÏÂלא נעל זה מרשב"א ורבינו ירוח אלא לח צר ותמות ברעב אפי' שמואל מודה דק"ו מפני
ריח הפה מוציא מפני חיי נפש לא כ"ש ,ואפשר אפי'
דהא במלוה ולוה קיי"ל אי גופו משועבד יש לה משלה ותוכל לחיות בממו עצמה מ"מ סו
לו כלל וא לא ימצא נכסי אינו יכול לשעבד בגופו שתכלה קרנה ותמות ברעב ואי מי ירח שוב עלי'
כמבואר בש"ע ]חו"מ[ סי' )צ"ו ס"ק מ"ו( ]צ"ז סע' אבל כשכופי' עתה לגרשה תוכל להנשא לאחר
ט"ו[ ואשתו כגופו והוא צרי לה ואי נוציא אשתו
ממנו עבור חובו שאי לו לשל ,ואפי' כלי המפרנסה כיו דאית להו מידע .
שעושי בה אוכל נפש אי ממשכני וכר וכסת
צרי להחזיר ואי נוציא אשתו ממנו בחובו זה הוא  ÈȉÂדדקדק הרמב" וכ' בפ' י"ב מאישות הלכ'
דקשיא להו לרבינו ירוח ורשב"א וקושיא גדולה
י"א וז"ל ,היה עני ביותר ואי יכול לית לה
היא לכאורה. אפי' לח שהיא צריכה לו כופי אותו להוציא
ותהיה כתובתה חוב עליו עד שתמצא ידו וית .לומר
‡ ‡¯·Èיש לחלק בשלמא הלואה דעלמא מילתא דווקא כשאי לו אבל בשיש לו ואינו רוצה אי כופי'
כשמואל ובאי לו נמי דוקא שאי לו אפי' לח צר
אחריתי היא ולהוצאה ניתנו ולא נשתעבד דה"ל חיי נפש ,ודקדק לומר אי לו לומר אפי' יש
גופו לזה אלא נכסיו ,אבל הכא המזונות היינו האשה לה כיו שאי לו לית ההתחייבות שלו ה"ל גבי
בעצמה דנישאית לו אדעתא דמזונות וא אי מזונות
אי אישות ונישואי שפיר כופי ונוטלי ממנו דידה חיי נפש וכנ"ל.
אשתו ,הגע עצמ אד שהשאיל לחברו רחיי ורכב
ועושה בה חיי נפשו ולא שזקפ עליו במלוה אלא ‡ Ì Óרבינו ירוח ‚ )נתיב כ"ג ח"ה ד נז ,ד( הקשה
השאיל לו ועבר זמ השאלה וכי נאמר לא נכו אותו
להחזיר לו מפני שעושה בה חיי נפשו אתמהה ה"נ מ"ש משארי בע"ח שא אי לו פטור והכא
‚.‚"Ș 'ÈÒ ‡"Á Ë"ȯ‰Ó ˙"¢·Â ‚"˜Ò Ò 'ÈÒ Ú"‰‡ ·˜ÚÈ ˙ÂÚÂ˘È '¯Â .Ì˘ Í"Ó¯‰ ˙‰‚‰Â Ì˘ Ó"ÒÎ 'ÈÚ .Ì˘ ˙Â˘È‡ 'ω Ó"Òη ‡·ÂÓ .
