Page 529 - 4
P. 529
Ì˙Áסימ קלב ËÙ˙ ¯ÙÂÒ
שיקבע דירתו בא"י ,משא"כ כשנותני לה החומש כתב בכתב קבוצו שנודרי לפרנסת אשתו ובניו שאי
שתוכל להתפרנס בו יהי' זה גר להחזיקו ש והרי הבע"ח גובה ממנו ,והכא הרי נקב הממו להדי'
ע"מ לשלחו לש וא משנה ה"ל גזל .ומכ"ש לדעת
נתקיימה כוונת הנותני עי"ז ושפיר דמי. החולקי' על ר' שמחה והוא ש בהגה' מרדכי דב"ב
ד רנ"ג סו ע"ב )סי' תרנט( בהגה' המתחלת וההיא
‡ ‡Ïאפי' א נראה לעי כל שאי זה מספיק לכדי דפאה וכו' שפסקו בש"ע י"ד סס"י רנ"ג שא"א בשו
פרנסתה לפי צוק העתי נוכל להוציא מיד אופ לשנות מדעת הבעלי לכאורה.
הגזבר שכיו שציוה לית לה חומש הרי גילה דעתו
שרוצה לזונה אלא שסבור ששיעור הזה יספיק לה ][‰Ò ¯Ù Ì˘ Ôȇ˘Î È"‡Ï ‰ÈÏÚ ·ÂÈÁ
וכיו שאינו מספיק לה נותני לה כראוי .ודומה להא
דס"פ מציאת האשה האומר תנו שקל לבני בשבת ˘·˙ Èוראיתי שיראה מ"מ הדי ע מעלת כבודו
וראוי לית לה סלע נותני' לה סלע .ואפילו למ"ד
הת א אמר א מתו ירשו אחרי תחתיה אי מטע שאפרש והוא בתחלה אקדי שברי
נותני' לה אלא סלע וה"נ הא אמר שהנותר ישלחו לנו שלא לכפותה לעלות לש ]ל[א"י מטע שכ'
לש וא"כ שלא בדי להוסי לה ,הא כבר בררנו בפסקי מהרא"י סי' פ"ח ע"ש ,ומטע שכ' באריכות
שלא יפה עשה בזה ,ויפה כ' מעלתו מדברי ב"ש סי' במעיל צדקה סי' כ"ו ובסו התשובה מסיי וז"ל
ע' סק"ח שחייב לזונה לפי כבודה ולאו כל כמיני' ועכ"פ אלו הנוסעי לש וצריכי עי"כ להתפרנס
לגזול אשתו ולשויי' נפשי' רשיעא ולישב בהר מרו מ הצדקה ואלו היו בח"ל היו יכולי להתפרנס
הרי מקדש ה' ומ"מ א דעתו הרמה מסכמת טוב ממעשי ידיה לא טוב עושי וכו' יע"ש כי דבריו
להתרות בו בתחלה ובי כ תסתפק בהחומש אשר
הרשה לית לה ומותר המעות יהי' מונח ביד הגזבר מתקו לחי .
עד בא תשובת הרב מש . ÌÂÈ·Âשמחת תורה העבר הגיע לידי מכתב
]‡[ÌÈ˘ÂÏ˘ ˙¯ÈÊ‚ ÌÈÏË·Ó ÌÈ‡Â˘ Ì מירושלי עה"ק מאחד מתלמידי היושבי
ש והאגרת נכתב ביו א' ט"ו אב העבר ,וש ספר
‰ÓÂשהשיב קצת על דברי בהלכות שמחות איני מגודל הדוחק שיש להאשכנזי שמה ,וגודל שנאת
הספרדי עליה ממש כמ"ש בפסקי מהרא"י הנ"ל·.
שוה עמו ולא אארי רק מה שבקשה נפשו וש נאמר שהרב הזה אשר אנו עוסקי בו היה ש
היפה לחוות דעתי א נישואי מבטלי גזרת לבז וכלימה ,ואלמלא ]ש[התלמיד הנ"ל היה בעוזריו
שלשי ופשוט בעיניו שאינו מבטלת גזירת שלשי לא הכניסו אד לביתו ,ובסופו מסיי שראוי להכריז
ג דעתי כ מתחלה ,ולפע"ד הי' פשוט בעיני כל שאל יסע אד לש א לא בכיס מלא מעות וכולי
הפוסקי ומשו כ השמיטו וצריכי אנו לדברי האי ואולי .מכל זה נ"ל שאי לכופה לעלות לש
אגדה האומרת שהרגל מבטל גזירת שלשי משו
שעיקר האבילות על די הנשמה וע"י הרגל נפטרה ויעיי סס"י ע"ה בש"ע ]אה"ע[ וב"ש.
מ הדי ואינה חוזרת לדי אחר הרגל ומשו כ א"צ
להתאבל אחר הרגל וזה שיי ברגל ממש אבל ÔÂÈÎÂשע"כ חייב לזונה ורע ומר המעשה הזה
נישואי שאינו אלא י"ט שלו לא נפטרה הנשמה
מדינה ודי ששמחתו דוחה אבילות אבל אחר שעברה לעלות לש ולא לצאת י"ח פרנסת אשתו,
השמחה חוזר למקומו כנ"ל בפשוט וכדעת פר"מ‚. א"כ מהראוי לכופו עכ"פ בכל מיני כפיות ונגישות
שבעול דלאו כל כמיניה לעלות לא"י ולהרעיב
'‰Âישמחנו כימות עניתנו ועל תשובתו הרמה אצפה אשתו .וא"כ לא מיבעיא אותו החומש אשר ציוה
לית שנוכל ליתנו לה ולא מקרי משנה מדעת
מה לעשות בעני הנ"ל. הנותני כיו דכל מגמת כוונת הנותני להחזיקו ש
באר הקדושה ,וא לא תהיה מזונות אשתו קבוע
˙·Ë ·"È '‚ ÌÂÈ „"Ó ˜"˜ ‰Ù Ì˙ÂÁ‰ „"Ή בכא הרי נכתוב עליו תמרורי בחר ושמתא לאנשי
˙˜.Ï"„Ò אר הקדושה ,ויהי' מוכרח לעקור מש ולשוב
לח"ל .א"כ הרי בטלה כוונת הנותני שרוצי
.Ó"„ÙÙÓ Ò"˜‰˘Ó
·.˘"Ú È"‡¯‰Ó ÔÓÊÓ ·ˆÓ‰ ‰È‰ ‰ ¢  ÓÊ·˘  'ÚÒ ‚ ˜ÂÁ χ ˙È· ÌÏÂÒ· ·˜ÚÈ ˙È· ¯„ҷ ı"·Úȉ Âχ È"‡¯‰Ó ȯ·„ ÏÚ Î"˘Ó ‰‡¯ .
‚È"¯Ï ˜ÁˆÈ „ÁÙ ,ÊÈ 'ÈÒ Á"‡ ‰ ˜ ‡ „"·‡ ‚¯ÂÙ¯ÂÓ Ô¢Ӣ '¯Ï ‰˜„ˆ ˘Ó˘ ˙"¢ ÔÈÈÚ .ÁÓ˘ È"ÒÂÒ ‰Ú„ ‰¯ÂÈ ˜ÏÁ·  ȷ¯ ·˙Î ÔΠ.
.ÌȯÂÙ· ˙ÂÏ·‡ Í¯Ú ÈË Â¯ÙÓÏ
