Page 534 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙ˆ„‬

‫‪ Ô‡‚‰Â‬בעצי ארזי סי' נ' ס"ק כ"ד הכריע דבאח‬ ‫וגמר הדבר בלי ידיעת האב והטעה אות שיש לו‬
‫כח והרשאה מאביו ונתקשר בקנס כנהוג‪ ,‬ואח"כ לא‬
‫אינהו אטעי' נפשייהו שהי' לה לבקש‬ ‫נתרצה האב‪ ,‬ופסק האב פטור שהוא המשלח כיו‬
‫הימנו שיראה לה כח והרשאה ע"כ פטור משא"כ‬ ‫שבנו השליח עיוות בשליחתו כמבואר בחש משפט‬
‫באב שסתמא דמילתא הבת נגררת אחריו והאמינו‬ ‫סי' קפ"ב )סע' ב(‪ .‬והב השליח פטור כיו שהודיע‬
‫שבוודאי יש לו כח והרשאה ולא הי' לה מקו ספק‬
‫כלל וע"כ א שקר ענה ב נמצא הוא הטעה אות‬ ‫לה שאינו אלא שליח‪ ,‬והמשלח אינו רוצה‡‪.‬‬

‫וחייב האב לשל קנס‪.‬‬ ‫‪ ‰ÊÓÂ‬שפט בנחלת שבעה סי' ח' אות א' ס"ק ב'‬

‫„·¯ שנפתח בגדולי נסתיי בקט כמוני‪ ,‬לפי‬ ‫שאלו לא הודיעו לה שהוא ]רק[· שליח‬
‫והיה מטעה אות שיש לו כח והרשאה הי' חייב‬
‫הנהוג בזמנינו בכתיבת תנאי יש ג' עניני ‪,‬‬ ‫לשל קנס‪ .‬ודבריו תמוהי לענ"ד שהרי מסיי ש‬
‫א' כח והרשאה מבתו‪ ,‬והוא רק על הקישור שהיא‬ ‫בשארית יוס דבלאו ה"נ יש לפוטרו מפני שהוא‬
‫חפצה בזיווג הזה‪ ,‬שלא היה בהאב שו כח לזווג‬ ‫דבר שאי בידו לעשותו ולא יבוא לידו כמו שפסק‬
‫אותה זולתי ברצונה וחפצה‪ .‬שנית הפרזת הנד‬ ‫כבר בסי' ד'‪ .‬ואע"ג דבסי' ד' מיירי שלא הטעה‬
‫והחיובי כמה אתה נות וכו'‪ ,‬ואי להזוג בזה שו‬ ‫אות שיש לו כח והרשאה‪ ,‬כבר כ' לעיל שזה הוא‬
‫נגיעה וכח‪ ,‬כי הכל מהאבות על הרוב ומשלישי‬ ‫רק להעיטור וסייעתו‪ ,‬ואנ לא קיי"ל כהעיטור‚‪ ,‬ואי‬
‫קנסות וחרמות ונוהגי לכתוב מצד העובר לצד‬ ‫חילוק בי אמר שיש לו כח והרשאה או לא אמר‪,‬‬
‫המקיי ‪ ,‬והוא לכאורה על שניה האבות והבני מי‬ ‫ועוד ה"נ בסי' ה' אי לו כח והרשאה מהבת אלא‬
‫מה העובר וגור הירוס‪ ,‬יתחייב בקנס לפי הכתוב‬ ‫מהאב והאב גופי' אי בידו לעשות שידוכי לבתו‬
‫בתנאי ‪ ,‬והנה א האבות גורמי הירוס ה בהפרזת‬ ‫בלא כח והרשאה ממנה והלא לא היה לו מהבת‬
‫נד וחיובי שלה או שאינו רוצה להשיא בתו‬
‫מאומה‪.‬‬
‫להחת פשוט דהיינו צד העובר שית קנס‪.‬‬
‫‪ ·¯‰Â‬ב"ש סי' נ' ס"ק ט"ז הקשה אה תשובה‬
‫‡‪ Í‬א מי מהבני אינ רוצי ‪ ,‬הנה אי היה כתוב‬
‫דעכ"פ יתחייב זה הב משו גר בושה‬
‫בנוסחתינו שהאב מחייב עצמו לפייס בתו‪ ,‬היינו‬ ‫שאלו לא הטעה אות שיש לו כח והרשאה לא‬
‫צריכי לדברי תשו' הרשב"א )ח"א סי' תשע"א( שאמר‬ ‫נכנסו עמו בקושרי ונמצא הוא גר לה בושה ולא‬
‫וכי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה‪ ,‬ואילו היה כתוב‬ ‫דמי לסי' ד' דלא הטעה אות ולא גר לה בושה‬
‫בנוסחתינו שחייב האב עצמו בקנס להכניס לו הבת‬ ‫דאנוס הוא במה שאי אחותו רוצית אבל הכא הטעה‬
‫עכ"פ והיא אינה רוצית‪ ,‬היינו צריכי לדברי שארית‬ ‫אות ותי' דלא הוי רק גרמא דבושה ולא גרמי‬
‫יוס הנ"ל שאי אד יכול לחייב עצמו במה שאינו‬ ‫ופטור‪ .‬ובתי' השני הוכיח מכח קושיא זו דאי זה‬
‫בידו ולא יבוא לעול לידו‪ ,‬א בנוסחאות)ו( לא‬ ‫גר בושה דסובר היה שמסתמא תתרצה האחות‬
‫כתוב לא זה ולא זה אלא צד העובר ית ‪ ,‬והרי האב‬ ‫במעשה האח והאב במעשה הב ומשו כ אמר‬
‫אינו עובר והוא לא התחייב עצמו כלל לשל קנס‬ ‫שיש לו כח והרשאה והשתא שלא רצו הו"ל אונסא‬
‫עבור בתו רק מי הוא העובר הוא ישל ‪ ,‬נמצא האב‬ ‫ומפני זה החליט דלעול פטור האב ואפילו בא בכח‬
‫והרשאה ודלא כנ"ל אלו דבריו ז"ל אלא שקיצר‬
‫פטור לגמרי‪ ,‬ואי אנו צריכי לכל הנ"ל„‪.‬‬
‫מאוד כדרכו ז"ל‪.‬‬
‫‪ ·ÂÈÁ·Â‬הבת א ראינו בידו כח והרשאה וכתוב בו‬

‫שהיא נתנה לו רשות לחייב עליה קנס‪ .‬א"כ‬

‫‪„Ϙ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪¯·Ú ,Ï"Ê Ó"Á ¯Âˉ ·˙΢ ÂÓÎ ,˙ÂÁÈÏ˘· ‰ È˘ ‡Ï‰ ÁÈÏ˘ ‡˘Ú ̇ Û‡ ,ÌÈ Ù Íȯˆ Ôȇ ·‡‰ ¯ÂËÙÏ ,‰ ‰Â :Ì˘ ÛÒÂÈ ˙ȯ‡˘‰ Ï"Ê .‬‬

‫‪¯·Ú˘ ‡ˆÓ ̇ „Ú ,'ÂÎ ÁÈÏ˘ ‡Â‰˘ ÚȄ‰˘Î ‡˜Â„ („"‰ ·"Ù ÔÈÁÂÏ˘ 'ω) Ì"·Ó¯‰ ˜ÏÈÁ .ÌÂÏÎ ‡Ï ‰˘Ú ‡Ï ÂÁÏ˘Ó „"Ú ÁÈÏ˘‰‬‬

‫‪È"ÙÚ‡ ÏË· ÁÈÏ˘ ‡Â‰˘ ÚȄ‰˘Î ‡È„‰· ȯ‰ .Ì"·Ó¯‰ ȯ·„Ï ÌÈÎÒÓ˘ ˘"‡¯‰ ˙·¢˙ ‡È·Ó Î"Á‡ Ì‚Â .¯ÈÊÁÈ Á˜Ó‰ ÏË· ÂÁÏ˘Ó „"Ú‬‬

‫˘‪‡Â‰ Ì‚Â Ô„ ‰ Ô˙È ·‡‰˘ Ìȇ ˙· ·Â˙Πȯ‰˘ ,ÁÈÏ˘ ‡Â‰˘ ÂÓˆÚÓ Ô·ÂÓ Ô‡Î .Ô„È„ Ô„ Ï˘ ¯„ÂÒ ÔÈ ˜Î ‰Â‰„ ¯ÈÊÁÈ˘ ·˙Πȯ‰˘ ,͢Ó‬‬

‫‪.˘"Ú 'ÂΠ.ÏË· Á˜Ó‰ ȯ‰˘ ¯ÂËÙ ÁÈÏ˘‰˘ ÁÎÂÓ ÂÊ ‰·Â˘˙ ÍÂ˙· Ì‚Â .ÂÓˆÚ ‡Ï ˙·‰ Í„˘Ó‬‬
‫·‪.Ì˘ ‰Ú·˘ ˙ÏÁ ‰ È"ÙÚ ÌÏ˘‰ .‬‬

‫‚‪Èί„ ÏÚ ‰˘È¯Ù ‰˘È¯„ ˙‰‚‰·Â ‰˘Ó Èί„· ÔÈÈÚ ÂÓˆÚ ¯ÂËÚ‰ ˙Ú„·Â) ¯ÂËÈÚ‰ ÏÚ· ÏÚ ‚ÈÏÙ ÂÈ·‡ ˘"‡¯‰˘ ˯ È"ÒÂÒ Ó"ÂÁ ¯ÂË ÔÈÈÚ .‬‬

‫‪.(Ì˘ ‰˘Ó‬‬
‫„‪.‰ È È‡¯˙Ò ‰¯Â‡ÎÏ „Ș 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰Ê·  ȷ¯ Î"˘Ó ‰‡¯ .‬‬