Page 550 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙˜‪È‬‬

‫המתנות ה שלה אפי' נמצא בה דבר ערוה אבל‬ ‫יורשה וכדאמרי' ס"פ נערה כי אקני לה למיק קמי'‬
‫מלבושי' שמי מה שעליה‪ .‬ה'‪ ,‬א נגלה שלא היתה‬ ‫וכו' וכ בכא אומד דעתא הוא שלא הקנה האב‬
‫ראוי' לו מעיקרא מחמת איסור אזי ג המתנו' אינ‬ ‫לבתו אלא שתתקשט בה היא ובני' אבל א מתה‬
‫שלה ושמי מה שעליה‪ .‬ו'‪ ,‬א מחמת מו דמעיקרא‬ ‫בלא בני לא אקני לה שירש בעלה להתקשט בה‬
‫קרוב לודאי שהדי מה שעלי' כנ"ל אלא שטוב‬ ‫אשה אחרת וע"כ הדי הוא שיחזיר הבלאות א ה‬
‫לבצע‪ .‬ז'‪ ,‬א מחמת מו שנתרפא אזי הדי‬ ‫קיימי עכ"ל ופסק כ בפשיטות במבי"ט ח"א סי'‬
‫כמוציאה מדעתו‪ .‬ח'‪ ,‬וא נתברר שמעיקרא הי'‬
‫הבעל שונאה ודעתו לגרשה אזי יחזור ג הוא‬ ‫כ"ט והוא חדוש די וכ ראוי להורות‪.‬‬
‫המתנות שניתנו לו אבל בלא"ה הכל שלו אפי'‬
‫‪ ÌÈ È„‰‬היוצאי ממ"ש‪ :‬א'‪ ,‬א מתה האשה בלי‬
‫קיטעל וטלית ושאר מלבושי „‪.‬‬
‫זרע קימא אי הבעל יורש מלבושי' שעשה‬
‫‪‰Ù ˜"ÙÏ Ú"˜˙ ¯"‡ Ë"È ˜"˘Ú È˙·˙Î „"ÚÏ ‰‬‬ ‫לה אביה ואמה להתקשט בה ‪ .‬ב'‪ ,‬מת הוא שמי‬
‫˜"˜‪.·"Ù .‬‬ ‫מה שעלי' אבל המתנות שלה כמבואר בש"ע סי'‬
‫צ"ט‪ .‬ג'‪ ,‬גרשה מדעתו כל המתנות שניתנו לו ה‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫שלו ושנית לה ה שלה‪ .‬ד'‪ ,‬סרחה עליו אזי‬

‫‪·Ó˜ ÔÓÈÒ‬‬
‫]‪[Â˙˘‡ ˙·Â˙ÎÏ ÌÈӄ˜ ÌÈ·¯‰ ÈίˆÂ ω˜‰ ˙·ÂÁ‬‬

‫הוא דמפקיע מדי שיעבוד ולא קדושת דמי ‪ ,‬וההי'‬ ‫˘‪˜È„ˆ Ï„‚Ó ÊÂÚÓ ‚"‰‡Ó‰ ·¯‰ È„È„ÈÏ ·¯ ÌÂÏ‬‬
‫אפי' קדושת דמי ליכא ולא הוי אלא מלווה על פה‬ ‫‪‚¯Â·Ï„‡˜ ˜"˜„ „"·‡ È" „„ Â"‰Ó ˙"˘Î ·‚˘ Â‬‬
‫בעלמא ע"ש‪ .‬ועי' בנחלת שבעה סו סי' י"ז ועיי‬
‫"‪.È‬‬
‫ב"ש סי' ק' ס"ק ג'‡‪.‬‬
‫‪ ÌÚÂ‬מכתב יקרתו יו אתמול הגיעני על נכו ואשר‬
‫]‪[‰˘‡ ˙·Â˙Π¯Â·ˆ ÈίˆÂ ÌÈÒÓ ·ÂÈÁ‬‬
‫בקש לחוות לו דעתי הקלושה בעובדא דאתיא‬
‫‪ Ó"ÓÂ‬נ"ל דלא אמרו אלא בכהנ"ל דהיה חייב‬ ‫לקמיה דמעלתו דההיא גברא אלמא שכיב וחיי‬
‫לרבנ ולכל ישראל שביק‪ ,‬ומרוב אלמותו לא נשא‬
‫בקניית מצוות בבהכ"נ וכדומה דלית ביה‬ ‫בעול ע הציבור ולא שיל לחברת קבורת מתי‬
‫משו תיקו העול ‪ ,‬אבל חיוב מסי וצרכי ציבור‬ ‫החוק החיוב כל ימיו‪ ,‬ועתה נשברה זרוע רמה‬
‫בכל מקו שעברתי ראיתי נוהגי שאקרו"ט קודמי‬ ‫אקרו"ט יורדי לנכסיו ומשלמי מה וא יטלו‬
‫לכתובת אשה‪ .‬ונ"ל לא מיבעיא נגד המגיע לפי‬ ‫המגיע לה משל ‪ ,‬יפחות לאשה מכדי מסת‬
‫חשבו מה שהכניסה לו ע"ד משל שהכניסה לו אל‬ ‫כתובתה‪ ,‬וה אומרי תקנה קבועה היא שחוב הקהל‬
‫זהו' ולפי צרכי הקהלה מגיע לכל אל זהו' לשל‬ ‫קוד לכתובה‪ ,‬ופר"מ כתב שלא נודע מאי יצא לה‬
‫ס עשרה זהו' לשנה וחייב עשרה שני ‪ .‬א"כ פשוט‬ ‫זה שהרי אפי' קבורת הבעל אינו מוטל על האשה‬
‫שיש להקהל לנכות מס כתובת' מאה זהו' דהרי‬ ‫מכ"ש חובת הקהל‪ .‬אלו דברי פאר רו מעלתו‪.‬‬
‫המעות נתחייבו ואלו לא נישאית לבעל היתה היא‬
‫צריכה לשל מס המעות ההוא והשתא שמסרה‬ ‫]‪[‰˜„ˆÂ ‰˘‡ ˙·Â˙Î‬‬
‫המעות להבעל צרי הבעל לשל וא אי לו ינוכה‬
‫לה כי היא עשתה עי בממו שלה‪ ,‬וכמבואר בתה"ד‬ ‫‪ ˙Ó‡‰‬שהגאו בתשוב' משאת בנימי סימ ק"ב‬
‫]סי' שמב[ ובש"ע ח"מ סימ קס"ג ע"ש ש" ס"ק ז'‬
‫השיב וקרא תגר על גבאי צדקה שרצו‬
‫לעכב מקומות בבהכ"נ עבור מעות צדקה שהי' חייב‬
‫וטועני שה קודמי לכתובה‪ ,‬וכתב שקדושת הגו‬

‫„‪.˘"Ú ÂÊ ‰·Â˘˙· ¯"„Ó ‡È·‰ ˈ 'ÈÒ Ú"‰‡ ˘"˙Ù·Â .¢ 'ÈÒ ÏÈÚÏ „ÂÚ ‰‡¯Â .‬‬
‫‪·Ó˜ ÔÓÈÒ‬‬

‫‡‪.˘"Ú ÁÓ 'ÈÒ ‡"Ó¯ ˙"Â˘Ï Ì‚ ÔÈȈ ‰˜„ˆ‰ ·ÂÁÏ ˙ӄ˜ ‰˘‡ ˙·Â˙΄ ·"Ó‰ ˙·Â˘˙ ‡ È„Ï ‡È·‰ ‚"˜ÒÂÒ· Ì˘ ˘"·‰ .‬‬