Page 386 - 30322

‫‪ 386‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫״מה‪ ,‬על זה שאת רוצה לזרוק עליי כדורי טניס למשך‪...‬״ הוא‬
‫מאט את צעדיו ועוצר לחשוב‪ .‬״שבעה חודשים? בתקווה שאתרגל לזה‬

‫ולא ארצח את הילד שלנו אחרי שהוא ייגע בי?״‬
‫אני מתכווצת בעלבון‪ .‬״אתה לא חייב להגזים עד כדי כך‪.‬״‬

‫״ממש חקרת את הנושא הזה לעומק‪ ,‬מה?״‬
‫אני מסיטה את מבטי‪ ,‬נבוכה מעט‪.‬‬
‫״איזי?״‬
‫״הממ?״ אינני נושאת את מבטי‪.‬‬
‫״אני אוהב אותך‪.‬״‬

‫אני מחייכת אל הרצפה‪ ,‬אט־אט זוקפת את ראשי ומגלה שפניו‬
‫קורנות לא פחות משלי‪ .‬״גם אני אוהבת אותך‪.‬״‬

‫״יופי‪ ,‬כי הייתי עמוק בבוץ עכשיו אם הייתי עושה את החרא‬
‫המטורף הזה למען כל דבר פחות מאהבתך‪.‬״‬
‫״אז אתה מסכים לנסות?״‬
‫״כל מה שתבקשי‪.‬״‬

‫אני פולטת צווחת אושר ורצה לעברו‪ ,‬מספקת לו שפע של זמן‬
‫להיערך לקראת המתקפה שלי‪ .‬״תודה‪.‬״ אני מתנגשת היישר בגופו‪,‬‬
‫ותכף ומייד מתנצלת על כך‪ .‬זרקתי עליו כדורים והכול‪ ,‬והוא אפילו‬

‫עוד לא סיים את תהליך השיקום שלו‪.‬‬
‫הוא מהסה אותי ועומד בייסוריו בגבורה‪ .‬״כמה כדורי טניס קנית?״‬

‫״הממ‪ ...‬כמה מאות‪.‬״‬
‫הוא פורץ בצחוק ומניף אותי באוויר‪ ,‬תוך כדי התעלמות ממחאותיי‪.‬‬

‫״ת׳יאו‪ ,‬תוריד אותי‪.‬״‬
‫״תהיי בשקט‪.‬״ הוא מתקדם למיטה בצעדים איטיים‪ ,‬ולאורך כל‬
‫הדרך פניי נותרות נוקשות מדאגה‪ ,‬אולם הוא נחוש בדעתו‪ ,‬וחיוכו‬
‫נוכח הכאב העז שהוא חווה מציף אותי באושר‪ .‬״הנה‪,‬״ הוא אומר‪,‬‬
‫בעודו מניח אותי על קצה המיטה ומחווה בראשו לעבר הקצה השני‬
‫שלה‪ .‬אני מתחילה להתקדם על גבי המיטה‪ ,‬מצייתת להוראתו‪ ,‬עיניי‬
‫החדות ממוקדות בכפות ידיו‪ ,‬אשר אט־אט מפשילות את תחתוני‬

‫הבוקסר שלו במורד ירכיו‪.‬‬