Page 394 - 30322

‫אחרית דבר‬

‫ת׳יאו‬

‫אני גבר חכם‪ .‬אני ניחן בידע רב‪ ,‬ואני רוצה לחשוב שאני מסוגל‬
‫להתמודד בהצלחה עם רוב האתגרים הנקרים בדרכי‪ .‬אין הרבה דברים‬
‫בחיים שגרמו לי לגרד בראשי בבלבול ולשקול לבקש עצה‪ ,‬אבל מול‬
‫הדבר הזה אני פשוט נותר אובד עצות‪ .‬אני מושך ברצועות השונות‪,‬‬
‫מוחי כואב מרוב מאמץ‪ .‬ההוראות חסרות כל היגיון‪ .‬הרפידות‬

‫והתופסנים מפוזרים ברחבי כל הרצפה המזורגגת‪.‬‬
‫״הדבר הזה בטיחותי בשביל התינוק שלי?״ אני שואל את עצמי‪,‬‬
‫בעודי משליך את המנשא הצידה וקורס אל הכיסא בשנית בייאוש‬
‫מוחלט‪ .‬אני חש דקירה באוזניי בעת שאני שומע רעש עמום מהמוניטור‬
‫של התינוק‪ ,‬ואני מסב את מבטי אל השולחן שעליו הוא מונח‪ ,‬ומבחין‬

‫במספר נורות המהבהבות לעברי‪.‬‬
‫אינני יושב בחיבוק ידיים בהמתנה לאות שהילדה שלי התעוררה‪.‬‬
‫אני קם מהכיסא במהירות מסחררת ונחפז אל החדר שלה‪ .‬צליל‬
‫גרגוריה מעלה חיוך על שפתיי בו במקום‪ .‬בעודי מתקדם לעבר‬
‫העריסה‪ ,‬חיוכי הולך ומתרחב בין אוזניי‪ ,‬שעה שעיניי קולטות בחטף‬
‫את שמיכותיה העולות ויורדות בעודה מתנועעת מצד לצד‪ .‬וברגע‬
‫שאני מביט בפניה‪ ,‬ניצוצות של אושר מתפוצצים בתוכי‪ .‬בן רגע עיניה‬
‫הירוקות המדהימות מוצאות את עיניי‪ ,‬ולרגע היא עוצרת‪ ,‬בעודה‬
‫גומעת אותי במבטה‪ .‬ואז היא מחייכת‪ ,‬חיוך מלבב וחושף חניכיים‪,‬‬
‫שעה שידיה ורגליה הקטנות מתחילות להתנועע בהתלהבות‪ .‬אלוהים‪,‬‬

‫היא היצור הקטן היפה ביותר שראיתי מימיי‪.‬‬
‫״היי‪ ,‬נסיכה‪.‬״ ידיי נשלחות לתוך העריסה ומרימות אותה בזריזות‪,‬‬
‫כפות ידיי חובקות את גופה‪ .‬היא ממשיכה לבעוט בעודה נתונה‬
‫בזרועותיי‪ ,‬בזמן שאני טומן את פניי בצווארה ומתמוגג מהריח שלה‪.‬‬