Page 180 - alef
P. 180
פרק ט | בופה יתקשו מריהו 166
התנפחו והכאבי תקפו אותו בעוצמה ,ואמר לה :נמתי ,אני חייב לנוח,
ואחר כ שב לתלמודו .הלימוד בצורה זו עד כלות הנפש חזר על עצמו באותו
שיעור מ פר פעמי ,עד שאחד התלמידי אזר עוז ולחש באוזניו :אולי יפ יק
הרב את השיעור ואנו כבר נמשי ללמוד לבד .רבינו ה ה אותו בידו ,באומרו:
השיעור משכיח ממני את הכאבי 223.
אול לא רק בעת חוליו כ ,יפר הג"ר מרדכי גרו שבשעתו כשהיה רבינו
מו ר לקבוצה מצומצמת שיעורי ב פר "שב שמעתתא" ,ראו הבחורי עי
בעי את עמלו הרב ,עד שלפעמי ראו את ורידי עיניו נפוחי מרוב עמל ואז
כשהגיע לכזה מצב ,ביקש ליחה ואמר שהוא מוכרח לנוח כמה דקות ולהמשי
הלאה .בני הישיבה ראו אז אי הוא לומד עד כלות הנפש וראו אי גדלי .
אהתב הבופה -רשוטו כמשמעו
למרות שהיה רבינו עילוי גדול ,לא הל בשיעוריו אחרי ברק החריפות ,אלא
עיקר עמלו ויגיעתו בהרבצת תורה והעמדת תלמידי היו להאהיב את התורה
כפשוטה ,את עצ המילי של הגמ' והרש"י ושל התו ' ,וכל זה ראו כשלימד,
שהנאתו לא היתה רק בחקירות ובפלפולי ,אלא בעצ לימוד את ד הגמרא,
התלמידי הרגישו שבלימוד י ודי של מהל ה וגיא וההבנה הנכונה טמונה
הנאה נצחית.
יפר הג"ר מרדכי גרו בה פדו ,שפע בעת רצו אמר לה רבינו בשיעור
שבצעירותו הוא למד מ כת ב"ק ושיננה לכל הפחות מאה פעמי ,ומ כת
ביצה ארבעי פעמי וכ מ כת מכות .הוא החדיר בה אז שההנאה הגדולה
והתועלת היא בשינו חוזר ונשנה של הגפ"ת .הו י רבי מרדכי שהרגשת
התלמידי היתה אז שלתועלת גילה רבינו טפח וכי ה אל אמות ,כאשר
מטרתו היתה לעודד ולהראות לה את ער החזרה על הלימוד.
הגישה ללימוח
שח רבינו :מצינו בגמרא לשונות חריפי מאד שהאמוראי אמרו אחד
לרעהו ,כגו "ליעקר מוחא" )ב"ב קמט (:שזו ממש קללה .והדברי טעוני
ה בר ,למה דברו בשפה כה קשה ,ומצינו ש שהאמורא השני שלגביו נאמרו
.223ישורו ט"ו עמ' ת "ד.
