Page 243 - alef
P. 243
גאון ישראú פרק י | ושננבם לתניך -אלו הבלמיחים
איש על העחה
"יפקוד ד' וגו' איש על העדה אשר יצא לפניה ואשר יבא לפניה ואשר יוציא
ואשר יביא " )במדבר כז ,יז( ביאר רבינו ,שהרי לאמית של דברי הרבה יותר
ממה שמשפיע הרב על ידי חכמה ודרשות ,משפיע הוא על ידי זה שהוא עצמו
מקפיד שכל הליכותיו וכל מעשיו יהיו טובי ומתוקני ושיהיו רוח המקו
ורוח הבריות נוחה מה ואז הצבור לומד ממנו והול בדרכיו ,ומשה רבנו ע"ה
ביקש שיפקוד ד' איש על העדה אשר על ידי שהוא עצמו יצא ויבוא בדרכיו
והנהגתו ,על ידי זה יוציא ויביא וינהל בדר הטוב והישר ,רועה כזה שהוא
דוגמא במעשיו ורואי את תפלתו ,תורתו ודקדוקו במצוות ומעשי טובי
רועה כזה הוא מחנ ומשפיע ומחייב לתלמידיו על ידי ראייתו בלבד בבחינת
"והיו עיני רואות את מורי "309.
רבינו היוה את ה"איש על העדה" בהתגלמותו .לתלמידיו ב"קול תורה" לא
היה צור בשיעורי הדרכה והכוונה רבי ,כל הילוכו בקודש ודיבוריו בתורה
ובדרכי עבודת ה' זו תפלה ,יצרו אצל שולח ערו של של הליכות חיי
ותורת חיי ה בשיעורי עצמ וה בריוח שבי פרשה לפרשה ,ובכלל בכל
שיגו ושיחו היה נית לראות בו "אשר יצא לפניה ואשר יבא לפניה " ,כ
שכל מבקשי ד' ורואי פניו יכלו ללמוד הימנו בכל פרקי החיי בגדרי למוד
תורה וזמני ביטולה ,דרכי הלימוד בעבודת ד' ובמידות טובות ועוד וכל ימי
חייה עומדת צורתו הקדושה לנגד עיניה בגדר "והיו עיני רואות את מורי ".
.309ישורו ט"ו עמ' תק"ח229 .
