Page 270 - alef
P. 270
פרק יא | עמוח ההופאה לתיב ישפאל 256
שלו " בפרשת פנח )במדבר כה ,יב( וכתב במקומה ו' רגילה וכל ה ופרי לא
ה כימו לתקנו ,לגרד את האות ולעשותה קטועה ,מכיו שחשו לדעת התו פות
ה וברי כי הש "שלו " הוא בכלל השמות הקדושי שאינ נמחקי ולדעה
זו א ור לגרד את האות ,הג שלהלכה נקטינ שלא כדעת התו פות ,אול
לא נמצא ה ופר שי כי להכנ ל פק חשש של מחיקת הש .
משלא נמצא פתרו ל פר התורה הכתוב שלא כדינו ,באו אל רבנו .רבנו תמה
על השאלה מכל וכל ,ומיד הציע את פתרונו הפשטני והגאוני :יו י ה ופר
דיו ויארי וירחיב את כל אותיות המילה שלו ,וישאיר את אות הוא"ו כפי
שהיתה ,נמצאת הוא"ו קצרה מ האותיות ,עכשיו יו י לה נקודה ב ופה,
ונמצאת ו' קטיעה .תשובה פשוטה אבל גאונית341.
מה למח פתינו מעחובו של הבייפ הגוי!
כל דבר שראה ושמע תרג אותו מיד למשמעות ההלכתית שלו .פע נשאלה
שאלה מבית הכנ ת ב"שערי ח ד" ,הא להמתי מלקרוא ההפטרה עד שיביאו
פר נביא הכתוב על קל או שמא מחמת טרחא דציבורא ידחו את הקריאה
ב פר ,ויקראו מתו חומש רגיל.
רבינו ענה על אתר שאי בזה מש טרחא דציבורא .ונימק שבזכרונו מה
ששמע בעבר הרחוק מתיאורו של תייר גוי שביקר לפני כמאה שנה בירושלי
וברשמיו שפור מו לאחר הוא כותב בהתפעלות על ירושלי והוא מציי שעדיי
מתהלכי ברחובותיה נביאי ! מהיכ למד אותו תייר שעד היו מתהלכי
נביאי בירושלי ,על כ הוא מ פר בעצמו ,שהזדמ בשבת לבית הכנ ת
"החורבה" בעיר העתיקה והבחי שהמתפללי מצפי למשהו או למישהו,
ושאל את אחד המתפללי למה ממתיני ולמי מחכי ?! והלה השיב לנביא!
הגוי פנה לדרכו ולא חיכה לבואו של הנביא וכשהגיע לביתו כתב בהתפעלות
מה שכתב.
מה שהרוויח רבינו ולמד מעדותו ,הוא שהמתינו לנביא ולא חששו לטרחא
דציבורא .היינו שכבר בשעתו כאשר שמע את העובדא הבחי מיד בנקודה
ההלכתית שבה342.
.341המאור הגדול עמ' צ"ג.
.342הליכות שלמה תפלה עמ' קנ"ד.
