Page 320 - alef

‫פרק יג | הנהגוביו כפת ומופה הופאה‬

‫שבת כבר הל לעולמו ומנהלי בית האבות באו אל רבנו‪ ,‬כדי להציע לפניו את‬
‫העני ולקבל פ ק הלכה‪.‬‬

‫"חייבי להתקי מיד פיקוד שבת במעלית" אמר רבנו ללא הי ו ‪ ,‬לאחר‬
‫ששמע את צדדי השאלה‪ .‬מנהלי המו ד הו יפו לשאול‪ ,‬א אי במעשה זה‬
‫משו פגיעה בכבודו של רב המנוח שהקפיד על הדבר ו בר שיש בכ אי ור‪.‬‬
‫אדרבה‪ ,‬השיב רבנו‪ ,‬הלא הרב המנוח יושב עתה ב"ג עד "‪ ,‬ש הוא רואה‬

‫את האמת בכל הבהירות‪ ,‬וא כ הוא יודע ללא פק שעל פי ההלכה חייבי‬
‫לעשית כפי שהוריתי‪ .‬לא זו בלבד שלא היה מתנגד אילו היו שואלי אותו‪10 ,‬‬

‫אלא הוא יהיה שבע רצו מכ שאת מתנהגי על פי ההלכה‪403.‬‬

‫כאת מאח אב ענין הראוב המשוכללוב והאפוכוב‬

‫רבינו כאב מאד מכ שהפכו את הפיאות הנכריות ללא צנועות שבזה ה נעשות‬
‫מנוגדות לכל עני כי וי הראש‪ .‬ואמר שבימי עברו כאשר כל אחד הבחי‬
‫אפילו ממרחק שזו פאה‪ ,‬שראו שזה לא שער אמיתי זה היה נידו אחר‪ ,‬אבל‬
‫א זה נראה אמיתי ומשכללי אות עוד ועוד‪ ,‬כ שאי אפשר לדעת שזו‬
‫פאה‪ ,‬זה מאו מאוד בעיניו‪ 404.‬כמה פעמי שקל לצאת במכתב בעני ‪ ,‬אול‬

‫היה בור שהיות וגדולי הדור לא מעוררי בעני יש להמנע‪.‬‬
‫יפר תלמידו הרה"ג רבי יעקב וייל‪ :‬יו אחד נקראתי אל האדמו"ר ה"בית‬
‫ישראל" מגור שאל בשליחות אל רבינו‪ ,‬ומעשה שהיה כ היה‪ ,‬היו אצל הרבי‬
‫ע קני שרצו להוציא כרוז חתו על ידי גדולי הרבני נגד היתר השימוש‬
‫בפאה נכרית‪ .‬ה יפרו לו שרבינו כבר חת או עומד לחתו ‪ ,‬אלא שהתנה‬
‫את חתימתו בכ שג האדמו"ר מגור יחתו ‪ .‬ושלח אותי אליו לברר א הוא‬
‫אכ חת או עומד לחתו והעיקר ביקש שרבינו לא ידע שנשלחתי על ידו‪,‬‬

‫היות שהייתי קרוב אליו מאד יכולתי לעשות זאת‪.‬‬
‫הגעתי אליו ושאלתיו א נכו הדבר שהוא כבר חת או שעומד לחתו על‬
‫אי ור הפאה‪ ,‬תשובתו היתה נחרצת‪ ,‬אי אפשר לא ור את הפאה‪ ,‬הרי הרבה‬
‫אנשי יראי ושלמי נוהגי בזה היתר‪ ,‬לא חתמתי על אי ור כזה וג לא‬
‫אחתו ‪ .‬ואחר כ הו י שכל כוונתו שלא חת ולא יחתו ‪ ,‬זה רק לאות‬

‫‪ .403‬במחיצת עמ' ‪ 688‬מפי רבי שלמה לורנ ‪.‬‬ ‫‪306‬‬
‫‪ .404‬מפי המשגיח רבי ד גל‪.‬‬