Page 320 - alef
P. 320
פרק יג | הנהגוביו כפת ומופה הופאה
שבת כבר הל לעולמו ומנהלי בית האבות באו אל רבנו ,כדי להציע לפניו את
העני ולקבל פ ק הלכה.
"חייבי להתקי מיד פיקוד שבת במעלית" אמר רבנו ללא הי ו ,לאחר
ששמע את צדדי השאלה .מנהלי המו ד הו יפו לשאול ,א אי במעשה זה
משו פגיעה בכבודו של רב המנוח שהקפיד על הדבר ו בר שיש בכ אי ור.
אדרבה ,השיב רבנו ,הלא הרב המנוח יושב עתה ב"ג עד " ,ש הוא רואה
את האמת בכל הבהירות ,וא כ הוא יודע ללא פק שעל פי ההלכה חייבי
לעשית כפי שהוריתי .לא זו בלבד שלא היה מתנגד אילו היו שואלי אותו10 ,
אלא הוא יהיה שבע רצו מכ שאת מתנהגי על פי ההלכה403.
כאת מאח אב ענין הראוב המשוכללוב והאפוכוב
רבינו כאב מאד מכ שהפכו את הפיאות הנכריות ללא צנועות שבזה ה נעשות
מנוגדות לכל עני כי וי הראש .ואמר שבימי עברו כאשר כל אחד הבחי
אפילו ממרחק שזו פאה ,שראו שזה לא שער אמיתי זה היה נידו אחר ,אבל
א זה נראה אמיתי ומשכללי אות עוד ועוד ,כ שאי אפשר לדעת שזו
פאה ,זה מאו מאוד בעיניו 404.כמה פעמי שקל לצאת במכתב בעני ,אול
היה בור שהיות וגדולי הדור לא מעוררי בעני יש להמנע.
יפר תלמידו הרה"ג רבי יעקב וייל :יו אחד נקראתי אל האדמו"ר ה"בית
ישראל" מגור שאל בשליחות אל רבינו ,ומעשה שהיה כ היה ,היו אצל הרבי
ע קני שרצו להוציא כרוז חתו על ידי גדולי הרבני נגד היתר השימוש
בפאה נכרית .ה יפרו לו שרבינו כבר חת או עומד לחתו ,אלא שהתנה
את חתימתו בכ שג האדמו"ר מגור יחתו .ושלח אותי אליו לברר א הוא
אכ חת או עומד לחתו והעיקר ביקש שרבינו לא ידע שנשלחתי על ידו,
היות שהייתי קרוב אליו מאד יכולתי לעשות זאת.
הגעתי אליו ושאלתיו א נכו הדבר שהוא כבר חת או שעומד לחתו על
אי ור הפאה ,תשובתו היתה נחרצת ,אי אפשר לא ור את הפאה ,הרי הרבה
אנשי יראי ושלמי נוהגי בזה היתר ,לא חתמתי על אי ור כזה וג לא
אחתו .ואחר כ הו י שכל כוונתו שלא חת ולא יחתו ,זה רק לאות
.403במחיצת עמ' 688מפי רבי שלמה לורנ . 306
.404מפי המשגיח רבי ד גל.