Page 347 - alef
P. 347

‫גאון ישרא‪ú‬‬                                                          ‫פרק יג | הנהגוביו כפת ומופה הופאה‬

                    ‫לעיתי כששוחח ע רבני מעדות שונות‪ ,‬היה מברר אצל כיצד נהגו‬
                      ‫במ ורת בעניני שוני ‪ ,‬דבר זה עזר לו והיה לו ל ייעתא ב פיקות שוני‬

                    ‫שהיו לו בהלכה‪ .‬בשערי ח ד התגורר אחד מחשובי הרבני התימני ומראשוני‬
                    ‫עדה קדושה זו שעלו ארצה‪ ,‬הג"ר שלו כ אר‪ ,‬ורבינו שמע ממנו בהתענינות‬

                                                         ‫רבה ממנהגי תימ ולמד מה רבות‪457.‬‬

                                                             ‫לשמופ אב המנהגים‬

                    ‫רבינו היה מנחה את בני הישיבה לדבוק במנהגי אבותיה ‪ .‬כמו כ הורה‬
                    ‫למנהלי מו ד שחלק מתלמידיו היו בני חו"ל שמנהג אבותיה היה להחמיר‬

                      ‫בחג הפ ח שלא לאכול שרויה‪ ,‬שיקפידו המנהלי לשבצ בבתי שנוהגי‬
                      ‫במנהגי אבותיה ‪ .‬ולאחד מחתני רבנו שמנהג אבותיו היה להחמיר א בכלי‬
                      ‫של שרויה‪ ,‬ייחדו בבית רבנו כלי ומאכלי מיוחדי עבורו‪ ,‬אול במקרי‬
                     ‫שהנ יבות המשפחתיות הקשו על שמירת מנהג שרויה‪ ,‬היה רבנו מורה לפעמי‬
                    ‫לפי העני ‪ .‬יצויי בעני זה שאירע פע שביקר תלמיד בבית רבנו להתיר הנדר‬
                    ‫ולשנות המנהג ורבינו אמר לו‪ :‬ראוי ל בני שתדבק במ ורת אבותי מדור דור‪458.‬‬
                      ‫ג לבני הישיבה התימני ובני עדות המזרח הורה לדבוק במנהגי אבותיה‬
                    ‫ככל שזה ברור אצל ונית לקיו ‪ .‬ו יפר הגאו רבי ני י ב שמעו )ראב"ד‬
                    ‫ת"א( שלפני נישואיו רבינו עוררו על כ ‪ ,‬לעשות בשמחת החתונה את כל‬
                    ‫המנהגי שנהוג אצל בית אביו‪ .‬למרות זאת כשניגשו אליו שני בחורי מהישיבה‬
                      ‫שמוצא הוריה מעדות המזרח ושאלוהו‪ ,‬הא כשניגשי לעמוד בישיבה ה‬
                    ‫רשאי להתפלל כנו ח וההגיה האשכנזית‪ ,‬נענו שהיות וה כא שלוחי ציבור‬

                                                                   ‫שפיר יכולי להתפלל כ ‪459.‬‬
                    ‫בחתונת תלמידו הג"ר נתנאל אלשי ‪) ,‬מו"צ בבאר שבע(‪ ,‬ביקש ממנו רבינו‪,‬‬
                    ‫לכתוב לו את נו ח ברכת האירו י הנהוג אצל התימני כדי שיוכל לבר כפי‬

                                                                                     ‫נו ח זה‪.‬‬
                    ‫היו תקופות שדאג לבני הישיבה יוצאי תימ שיבשלו עבור במטבח הישיבה‬
                    ‫עו חלוט כדעת הרמב" ‪ ,‬למרות הטרחה המיוחדת בזה לעובדי מטבח הישיבה‪.‬‬

                                                                                              ‫‪ .457‬מפי רבי אברה בביו ‪.‬‬
                                                                                 ‫‪ .458‬הליכות שלמה מועדי ח"א עמ' צ"ז‪.‬‬

          ‫‪ .459‬מפי רבי שריה מדמו ‪333 .‬‬
   342   343   344   345   346   347   348   349   350   351   352