Page 359 - alef

‫פרק יד | אתיפ הפועים‬

‫באמת הצער והכאב על עלבונה של תורה‪ ,‬כבודו של הדר"ג‪ ,‬גדול‬
‫אצלנו ואצל כל חכמי התורה האמיתיי ‪ .‬אכ נוכחתי לדעת בבירור‬
‫גמור‪ ,‬שבזה וכיו"ב העצה היחידה היא לעבור בשתיקה מבלי תשומת‬
‫לב על חלומותיה ועל דיבוריה ובמש זמ קצר הרעש מובלע‬

‫ממקומו ונשתקע לגמרי‪ ,‬משא"כ כשמגיבי ‪ ,‬המה לעומת זה מתחזקי‬
‫ומו יפי להשמי ‪ ,‬כי המה חכמי בעיניה משבעה משיבי טע‬
‫ואינ מתחשבי כלל ע האמור שלא כדעת יהיה מי שיהיה‪ ,‬וברור‬
‫כשמש שכבוד הדרת גאונו שליט"א עומד ויעמוד לנצח בלי שו‬
‫מגרעת ח"ו‪ ,‬כי התורה הק' בעצמה מכרזת על לומדיה האמתיי‬

‫לדור דורי ‪.‬‬

‫הכותב וחות בצער‬
‫יעקב ישראל קנייב קי‬

‫ע רבי חיי שמואלבי‬ ‫כמו כ כששמע הגר"ח שמואלבי ראש ישיבת‬
‫ורבי יעקב ניימ‬ ‫מיר על הטענות‪ ,‬ביקש ללמוד את הקונטר ושלח‬
‫לחזקו ולומר לו שאי כל פג במה שכתב וכי לא‬
‫ראוי שישי ליבו ללעז המלעיזי ‪ .‬אגב‪ ,‬בעני זה‬

‫שמענו מרבי משה אריאל שבעצ אות ימי‬
‫נישא גי ו רבי יצחק שיינדלזו בבני ברק וכשהגיע‬
‫רבינו לחופה ישבו ש לתה ושמנה של חכמי בני‬
‫ברק‪ ,‬והנה כשרבינו הגיע לחתונה‪ ,‬היה הגרא"מ‬
‫ש שהיה מ דר הקידושי ‪ ,‬טרוד בכתיבת הכתובה‪,‬‬
‫אול כשראה לפתע את רבינו נכנ לאול ‪ ,‬נעמד‬
‫ממקומו בקפיצה וקבלו ביותרת הכבוד‪ .‬והתבטא רבי‬
‫משה שכל הנוכחי נבהלו מריבוי הכבוד שהגרא"מ‬

‫נהג אז ברבינו‪.‬‬

‫מחוע לא ריפסם אב מכבת הסטיירלפ אליו‬

‫בהקשר זה‪ ,‬יפר רבי זאב לנג שכאשר שאל באותה תקופה את רבינו מדוע‬
‫אינו מפר את מכתבו זה של ה טייפלר כדי לה יר מעליו את הטענות‪,‬‬
‫נענה רבינו במידותיו התרומיות וזהירותו בכבוד התורה שמכיו שהוא יודע‬

‫‪345‬‬