Page 381 - alef
P. 381

‫פרק יד | אתיפ הפועים‬

                                   ‫כידוע‪ ,‬בשבועות האחרוני‬
                                   ‫לחייו ע ק רבינו בנידו שנשאל‪,‬‬
                                   ‫הא נית להתיר להשתמש ב יר‬
                                   ‫הבישול האיטי "קראק פאט"‬
                                   ‫ולב ו העלה שיש להחמיר‬
                                   ‫לא להשתמש בזה בשבת מפני‬
                                   ‫חשש הטמנה‪ .‬אחד האברכי‬
                                   ‫יפר על כ להגראי"ל והו י‬
                                   ‫שיש פו קי חולקי על פ ק‬
                                   ‫זה ופ קו להקל‪ .‬נענה הגראי"ל‬
                                   ‫בתמיהה ואמר בנחרצות "ווער‬
            ‫ע רבי אהר לייב שטיינמ‬  ‫קע זא דינגע או איה "‪" ,‬מיהו‬

            ‫שבכוחו להתווכח על דעתו של הגרש"ז"‪ .‬ורק כשאמר אותו האבר שעל פי‬
            ‫השמועה המדובר בהגאו ה"אגרות משה" רבי משה פיינשטיי ש בר אחרת‬
                                   ‫בשעתו‪ ,‬ענה הגראי"ל‪ :‬רבי משה שאני‪531.‬‬

            ‫וביו פטירתו של רבינו הודיע הגראי"ל לבני השיעור שלו בישיבה שהוא‬
            ‫נו ע להלויה‪ ,‬וה הבינו שזו אינה רק הודעה שלא יהיה שיעור‪ ,‬אלא שרמז‬
            ‫לה לנ וע ג ה ‪ .‬ו יפר הגרא"י שבדרו שבדר להלויה אמר לה הגראי"ל‬
             ‫שמיו שהחל להרבי תורה בישיבה לא ביטל את השיעור להלוויות מחו‬
            ‫לעיר‪ ,‬רק לרבינו ועוד שני גדולי וה ביר לה שעשה זאת כי רבינו העמיד‬

                                                ‫תורה בישראל ומחוייבי כול לכבדו‪.‬‬

‫גאון ישרא‪ú‬‬                        ‫רשפ השידה הנחיפה של הגפמ"ש שריפא‬

            ‫פע שמע הגאו רבי משה שמואל שפירא )ראש ישיבת באר יעקב( על בחור‬
            ‫מבני ישיבתו שד ע חבריו בדבר הלכה ומשאמרו לו פ ק הלכה בש רבינו‪,‬‬
            ‫הפטיר ואמר בביטול מה‪ :‬רבי שלמה זלמ הוא מיקל! כששמע זאת הגרמ"ש‬
            ‫חרה לו הדבר מאוד‪ ,‬ולמרות שבאותה תקופה זו לא נהג למ ור שיחות מו ר‬
            ‫בישיבה‪ ,‬אות היה מו ר המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה‪ ,‬אעפ"כ ביקש אז‬

                                                   ‫למ ור שיחה מיוחדת לבני הישיבה‪.‬‬
            ‫היתה זו שיחה נוראה ונוקבת עד לתהו בכבוד של ת"ח וגדולי ישראל‪,‬‬

‫‪ .531‬כאיל תערוג עמ' תק "ז‪367 .‬‬
   376   377   378   379   380   381   382   383   384   385   386