Page 405 - alef
P. 405

‫פרק טו | אמונה ותטדון‬

                                            ‫"הקת"ה הוא אתי כל הפדמים תעולם"‬

             ‫ממשי הנ"ל ומ פר‪ :‬היה נער שהתיית מאמו והתקשה להתאושש ג חודשי‬
            ‫לאחר פטירתה‪ .‬הוא לא היה מוותר על עלייה לילית לקברה בהר המנוחות‪.‬‬
            ‫בשעות היו היה מרבה לשוחח על מחלתה האחרונה ולחקור את כל ובביו‬

                                                      ‫מה קורה כעת ע אמא בעוה"ב‪.‬‬

                                            ‫כש יפרתי לזקני על כ ‪ ,‬נענה‬
                                            ‫ואמר לי‪ :‬תביא אותו אלי הביתה‪.‬‬
                                            ‫זקני הושיבו לצדו‪ ,‬ליט את ידו‬
                                            ‫ואמר לו‪ ,‬נכו ‪ ,‬ברגע שנחשפי‬
                                            ‫להנהגת הדי של הקב"ה‪ ,‬אנו עדיי‬
                                            ‫לא מ וגלי להבי ולכ עלינו לבר‬
                                            ‫"ברו דיי האמת"‪ ,‬אבל בד בבד אל‬
                                            ‫לנו לשכוח שי וד כל הבריאה הוא‬
                                            ‫רחמי ולכ אנו אומרי בהזכרת‬
                                            ‫נשמות "קל מלא רחמי "‪ ,‬הקב"ה‬
                                            ‫הוא אב הרחמי ‪ ,‬האבא של מקור‬
                                            ‫כל הרחמי בעול ‪ .‬לפעמי לוקח‬
                                            ‫זמ עד שמביני ‪ ,‬אבל האמת הברורה‬
            ‫ע רבי יו צבי דינר‪ ,‬ראב״ד לונדו‬

                                            ‫היא שאי דבר רע בעול ‪ ,‬כל מה‬
            ‫שהקב"ה עושה לטובתנו הוא עושה‪ ,‬ומכוח רחמיו המרובי ‪.‬‬

‫גאון ישרא‪ú‬‬  ‫מה אתה דואג? המשי רבנו‪ :‬אמא של במצב הרבה יותר טוב ממני וממ ‪,‬‬
            ‫נשמתה צרורה בצרור החיי ‪ ,‬היא קרובה הרבה יותר לאב הרחמי ‪ .‬כ ישב‬
            ‫ע הנער במש דקות ארוכות ועודדו במילי חמות ותיאר בפניו בפרוטרוט‬
            ‫את אופ הנהגת העול בידי אב הרחמי ‪ .‬עיני העל זלגו דמעות עד שהפטיר‪,‬‬

                                           ‫הבנתי! ואכ תו תקופה קצרה חזר לעצמו‪.‬‬

                                  ‫ללמוח איך לדיוב עם הקשיים והסתל‬

          ‫אחד מראשי הישיבות בא להשיח את דאגותיו בפני רבינו‪ .‬בתו דבריו אמר‬
          ‫לרבינו‪ :‬אתה חי בג עד ‪ ,‬אני חי בגיהינו ‪ .‬לאחר שיצא אמר רבינו לנכדו שהיה‬
          ‫נוכח בשיחת ‪ :‬לא עניתי לו‪ ,‬אבל האמת שזה תלוי בו‪ ,‬ג אני ראש ישיבה‬
          ‫ומדוע אני לא חי בגיהינו ‪ ,‬לא רק מפני שחבריי אצילי נפש‪ ,‬אלא אני נ וג‬

‫‪391‬‬
   400   401   402   403   404   405   406   407   408   409   410