Page 110 - Step and repeat document 1
P. 110
110׀ איימי הרמון
אמברוז הסתכל במראה הקדמית .הילדים הפסיקו לרוץ ועמדו
על הכביש ללא תנועה .הם נעשו קטנים יותר ויותר ככל שהשיירה
התקדמה על הכביש ,אבל הם נשארו ברחוב ,מתבוננים .אמברוז הפנה
את תשומת ליבו בחזרה אל הכביש שלפניהם .מלבד השיירה ,הכביש
היה ריק לגמרי ,נטוש .אפילו כלב לא הסתובב ברחובות .הם יסתובבו
בפינת הרחוב הבא ,יקיפו את האזור ,ויחזרו אל הבסיס.
"ברוזי ...אתה מרגיש את זה?"
פניו של פולי היו מוטות הצידה ,כאילו הוא שומע משהו במרחק,
משהו שאמברוז לא הצליח לשמוע ,משהו שהוא ללא ספק לא הצליח
להרגיש .זה הזכיר לאמברוז איך נראו פניו של פולי כשהם ערכו את
הביקור המחתרתי שלהם באתר ההנצחה של טיסה ,93כשהוא שאל
את אותה השאלה .היה כמעט שקט מדי באותו הלילה באתר הזיכרון,
כאילו העולם הרכין את ראשו לרגע של דממה ולא ירים אותו בחזרה
לנצח .היה שקט מדי עכשיו .השיערות על עורפו של אמברוז סמרו.
ואז הגיהינום דחף את ידו המחוטטת אל הכביש הקשה והדחוס
ושילח אש ופיסות מעופפות של מתכת מתחת לגלגלי ההאמר שנסע
לפני אמברוז ופולי ,ההאמר בו נסעו גרנט ,ג'סי ובינז — שלושה בנים,
שלושה חברים ,שלושה חיילים מהאנה לייק ,פנסילבניה .וזה היה
הדבר האחרון שאמברוז יאנג זכר ,הפיסה האחרונה בהחלט של —
לפני.
כשהטלפון צלצל מוקדם בבוקר יום שני ,בני משפחת טיילור הסתכלו
זה על זה בעיניים מטושטשות .פרן נשארה ערה כל הלילה ,כותבת
ספר ,והיא רק חיכתה לזחול בחזרה למיטה אחרי שתאכל את הצ'יריוס
שלה .ג'ושוע ורייצ'ל תיכננו לנסוע למכללת לוך הייבן ,לפאנל בכנס
שהיו אמורים להשתתף בו ,והם רצו לצאת מוקדם בבוקר .פרן ציפתה
בקוצר רוח לקבל את הבית לעצמה לכמה ימים.
"שש וחצי בבוקר! מי זה יכול להיות?" אמרה רייצ'ל ,מעורערת.
