Page 145 - 5
P. 145
Ì˙Áסימ מה ‚˜ ¯ÙÂÒ
דלאו ב כריתות הוא .והקשה ב"ש סי' )קי"ג( ][˙"‰Ó Î"Ú· ˙˘¯‚˙Ó ‰˘‡ „ˆÈÎ
]קכ"ג[ סק"ה א"כ אמאי לא אמר הש"ס כ"ג ע"א
דגוי פסול משו דלאו בני כריתות נינהו ומ"ט תלה ‰·Â˘˙·Âאחת· כתבתי דצ"ע לכאורה דהא אשה
משו דעבד אדעתיה דנפשיה .ולפע"ד י"ל דס"ל
לרמב" דלרב הונא דאיירי הת הוה גוי שפיר ב מתגרשת בע"כ ואי צריכי' לא כתיבה
כריתות אי לאו משו דעבד אדעתיה דנפשיה והוא ולא חתימה בידיעתה ,ואמאי ,הא היא עיקר
דהא ר"ה ס"ל בעלמא אד מקנה דבר שלא בא המתחייבת ע"י הגט דחוב הוא לה שתצא מבעלה
לעול עיי' יבמות צ"ג ע"א וש ע"ב מבואר דלה ואפ"ה הגט כשר בעדי חתימה‚ .וניחא לי דנהי
מ"ד אית לי' דגוי שאמר לאשה הרי את מקודשת לי דבשעת הגירושי לא הי' דעתה מסכמת ,מ"מ בשעת
לאחר שאתגייר ה"ז מקודשת וא"כ ממילא נמי יכול קידושי מעיקרא על דעת כ נתקדשה שיהי' ברשות
לית לה גט ולומר לכשאתגייר ותתקדש לי תהי' הבעל לשלחה בע"כ בכל עת שירצה ושהרשות ביד
מגורשת ממני כמ"ש תוס' יבמות נ"ב ע"ב ד"ה העדי שיזמי לו הבעל לחתו שיחתמו וכשר בזה.
ולאשה וכו' א"כ ה"ל שפיר בני כריתות אי לאו ונ"ל בזה דברי הירושלמי )פ"ט הי"א( שהביאו תוס'
משו דלא שיי בי' לשמה משו דעביד אדעתיה שלהי גטי )צ ,א( שהקשה לב"ש שלא יגרש אא"כ
דנפשיה ,ולק"מ קושיא הנ"ל אהרמב" .מיהא מצא בה דבר ערוה ,ל"ל לא יכול בעלה אשר שלחה
התוס' דלא תירצו כ ס"ל כיו דעכ"פ אי הגירושי לשוב לקחתה תיפוק לי' דה"ל סוטה ,ונתקשו בו
הראשוני ז"ל מאי קושיי דלמא בעבר וגרש דמודה
חלי עתה לא מקרי בר כריתות. ב"ש דגטו גט הרשב"א ש ,ולפי הנ"ל י"ל
דירושלמי קאי למ"ד עדי חתימה דוקא כרתי ולא
‰˘˜Â‰Âלמעלת התלמיד הותיק שי' אהא דכ' מתכשר אלא בעדי חתימה ,וקשה הא ה"ל מפי
כתב כיו שנעשה שלא ברצו האשה דלב"ש לא
מהרי"ו בתשובה סו סי' כ"ז דהרמב" מתרצית בשעת נישואי שיגרשנה בלא מציאת ערות
)ש הל' ח( דמכשר בחתימה שלא לשמה לא מיירי דבר ,ונמצא כל שמגרשה בלא ערות דבר פסולי
אלא בחותמי בסת דכיו שכבר נכתב לשמה א"כ עדי החתימה משו מפי כתב וממילא פסול הגט
החתימה סתמה לשמה קיימא .וקשה למעלתו א"כ וא"ש דברי הירושלמי] .מיהו אכתי הו"מ לאוקמי
ה בריתא הנ"ל דבעי' שישמעו קולו שיאמר לסופר קרא בשעדי חתימה לפנינו ומעידי על חתימת
כתוב ולעדי חתמו במאי מוקי' לי' דמשו שליחות וזוכרי אותה אלא דקרא לא מיירי בהכי דהרי ה"נ
ליכא למימר הא הרמב" לא בעי שליחות בכתיבה, הו"מ לאוקמי קרא בששניה רוצי בשעת גירושי
ואי משו לשמה דסתמא לאו לשמה קיימא תינח
בסופר דכתיבה סתמא לאו לשמה קיימא אבל עדי ועמ"ש בפר"ח ריש הלכות גטי [„.
מ"ט צריכי' שישמעו שיאמר חתמו הא חתימה
È˙ÈÏÚ‰Âאז דלפ"ז עכשיו שהחרי רגמ"ה מבלי
סתמא נמי לשמה קיימא.
להתגרש בע"כ ,וא"כ בשעת קידושי לא
‰ ‰Âהייתי יכול לתר ק' זו בפשיטות דמהרי"ו נמי מתרצית לגרשה בע"כ ,א עבר על החר וזרק לה
גט בע"כ בעידי חתימה הרי הגט פסול לשיטה זו,
לא אמר אלא למאי דקיי"ל כר"א דעדי מסירה משו דהוה מפי כתב .ועיי' תשו' נב"י )אבעה"ז
כרתי וגט שנכתב לשמה אי בעי לא מחתי לי' כלל
ומגרשה כ בעדי מסירה וכיו שכבר נגמר הגט מהדו"ק סי' לג(.
לשמה הרי היא עומדת להתגרש בגט זה ואי חתמו
עליו עדי סתמא לשמה קאי ,אמנ הברייתא הנ"ל ][Ì"·Ó¯‰ ÏÚ ˘"·‰ ˙È˘Â˜ ·Â˘È
אתי' כר' יהודה דמ התורה בעי' כתיבה וחתימה וכל
שנכתב ולא נחת עדיי חסר מעיקר הגט ואינה ¯ÂÊÁלהא דיד דהרמב" הוא מהסוברי דלא
עומדת להתגרש בו וה"ל כאלו כתב גדול שורה אחת
לשמה וכי נאמר שאח"כ יכול לכתוב קט משו בעי' שליחות בכתיבה מדיהיב טעמא בחש"ו
שכבר נכתבה שורה אחת לשמה ה"ל אינ סתמא משו דלאו בני דיעה נינהו ומ"מ פוסל עבד משו
·.'ÈÁ· ‰ ‰Â ‰"„ Ë"ˆ˜ 'ÈÒ Ó"ÂÁ ˜ÏÁ ‰ ‰Â ‰"„ ‚˜ 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ ‰‡¯ .
‚(‡ ,ÂË ‰ÏÈ‚Ó ‡"·˘¯‰ 'ÈÁ '¯) ‰ÓÈ˙Á È„Ú ÈÚ· ‡Ï Ú"ÂÎÏ ÏÚ· Ï˘ Â„È ·˙Î ‰¯Â‡ÎÏ :·˙Î (· ,‚Ó Û„ „"Á) ÌÈÈÁ Ô· ¯·Á È˘ÈÏ· .
„.ÒÙ˙˘ ‰Ó ‰"„ ÂÓ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ÔÈÈÚ .Ú"ˆÂ ÌÈ„Ú ‡Ï· Â„È ·˙η ˙"‰Ó ‰˘¯‚Ï ÏÎÂÈ È¯‰
„.Ò Â‡Ó ˘"Ó ‰"„ ÂÓ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .
