Page 169 - 5
P. 169
Ì˙Áסימ נב ÊΘ ¯ÙÂÒ
איש לעלמא ,א הריב"ש לא אמרו אלא דלא הוי אדאורייתא שהכתב מוכיח ומייתי רשב"א ראיה ש
כחוכא א נאמר או בתקו חכמי או בקיו הגט שאפי' ה' נשי האמינו אע"ג דאיכא נגיעה כמו
ולא בקיו הרשאה וכתב דעכ"פ איכא שו נפקותא שבארנו לעיל דא הגט מזויי באמת יבואו עדי
ויזימו את העדי החתומי ואפ"ה סמכוהו אכתב
בהנ"ל וע"ד שכ' תוס' בש ירושלמי הנ"ל. מוכיח שאינו מזויי וה"נ דכוותיה .ולק"מ קו' גט
פשוט סי' ק"כ ססק"ט על מהריב"ל ח"ד סי' כ'
˘ ·Âכתב ריב"ש דאפי' הרמ"ה שבטור סי' קמ"ב
יע"ש.
גבי סומא ויעיי' ב"ש ס"ק כ"א ש שהתיר
ע"י עדי שליחות פי' ולא חש דאו בקיו או בתיקו ¯ÂÊÁלהנ"ל זהו נגיעה א' שהשליח נחת ינחת בו
חכמי .וי"ל הא הרמ"ה החמיר ומשו חצי דבר
יהיו אות העדי עצמ עדי מסירת הגט ליד האשה שנעשה מלאכתו ע"כ יאמר אני עד השני ,הי'
א"כ הוה מידי דלא שכיח כמו בי תרי דאתיהו דלא ראוי לפוסלו אלא שבעני שליחות הגט התירו .ושוב
גזרו בי' רבנ אבל להתיר ע"י קיו הרשאה שלא איכא נגיעה אחרת שע"י שהוא באמת עד השני ניחא
לחוש לרמ"ה משו חצי דבר הוה מידי דשכיחא לו לומר בפ"נ כדי שתתקיי עדותו של הראשו ג"כ
וגזרו בי' רבנ ובעי' או כולו בקיו או כולו בתקנתא וג זה אינו נגיעה באמת ,מטע שכתב חי' רשב"א
דרבנ .והא דלא חש ריב"ש להא דחצי דבר או מש"ס דכתובות )כא ,א( לכתוב ח"י אחספא וכו',
כמ"ש ב"ש סקכ"א ש או כיו דמ התורה הגט אלא מ"מ הכא פסול משו דתיקו חכמי כ הוא
כשר ורק מדרבנ בעי קיו לא הוה חצי דבר. בכל דוכתא או כולי' בתיקו חכמי או כולי' בדי
ומיושב קו' ד"מ )סק"י( וג הריב"ש בעצמו סיי תורה חו היכי דמחזי כחוכא וטלולא כמו דמקשה
בסו שאינו אלא לחומרא מ"מ לעיקור הדי במקו הש"ס השתא אי מסיק איהו וכו' פי' והוה כחוכא
עיגו לכל הפחות איכא למיסמ על קיו ההרשאה אבל הכא גבי אני הוא עד השני איננו כחוכא משו
והד"מ )סק"ב( קיצר בהעתקת הריב"ש ,וכמו שכתבתי דאיכא למיתלי בצד נגיעה ולא יהי' כחוכא בעיני
הוא העיקר לפע"ד. הבריות.
]·„ÌÈ˘Ó Ì„‡ ÂÚÈÈÒÓ‰ ‡"Ú·„ Ô"·‡¯‰ ˙Ú È˙ί‡‰בזה אע"ג דהוא פשוט כי נראה לפרש
[Ú˘¯ ÂÓˆÚ
בזה כוונת הריב"ש סי' שי"ח אשר
‰ÓÂשרצה מעלתו לפסול הגט עוד עפ"י דעת עמעמו בה הרבה ולפע"ד הכל בנוי על הנ"ל .דעיקר
דבריו בראשיתו דקיו הרשאה אינו כמו קיו הגט
הראב" סי' כ"ז ובמרדכי דב"ב סי' תקכ"ח דוקא בי תרי דאתיוהו דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנ
דבע"א המסייעו אד משי עצמו רשע וס"ל אבל להביא עמו הרשאה שכיח וגזרו בי' רבנ קיו
למעלתו מכ"ש קול המסייע שהרי אי מגו להכחיש א"כ או בתיקו חכמי או בקיו הגט ושלא ליהוי
הקול ואלו להכחיש העד מועיל מגו .במחילת כבודו כחוכא דמה לי ה קיו או ה קיו ע"כ כתב
לא דמי הת טעמא משו דיותר אד מעיז לכפור דעכ"פ איכא שו הפרש דהרי אי יערער הבעל
עד אחד דיאמרו הבריות מאי אולמא דהאי מהאי, ויאמר מזויי אי נסמו על עדי ההרשאה כי אולי
משא"כ לכפור הקול היוצא מהרבה בני אד זהו השליח אבד גטו וזיי לו גט אחר .והנה הב"ח
העזה ביותר משא"כ שיטת ראב" הוא בדאיכא ע"א בתשו' סי' ק"ב הקשה הא לא חיישי' לנפילה וג
הרי הוא מצטר ע אותו הבעל דבר וה"ל ב' עדי בנב"י הנ"ל תמה בזה ולא דמי להדדי כי עוכלי
לפוסלו אבל אי לצרפו ע הקול דאי קול מצטר לדנא ,האי נפילה דהת רוצה לומר למציאה לא
חיישינ שנפל מפלוני ומצא זה אפי' לא יהי' נפילה
לעד לפסול אד מעדות כנלע"ד. דיחיד עכ"פ לא חיישי' שמצא זה מה שנפל מאחר,
אבל הכא חיישי' שע"י שו סבה שנתקלקל גטו ע"י
˜È˙Ú‡Âפה קצת מחי' מה שנלע"ד על הראב" אבידה או שריפה או שו אופ וזיי לו גט אחר
ובודאי איכא כמה עקולי ופשורי דשכיחי גבי כל
הנ"ל בכתובות י"ח ע"ב. אד .ואמנ נהי קושיית לק"מ מ"מ לא בנה ריב"ש
בני על חשש הזה דאפי' יהי' נפילה שכיחי מ"מ
ÌÈ„Ú‰שאמרו כתב ידינו הוא זה וכו' נמש אלעיל זיו לא שכיחי אפי' להנאת רבבות ממו מכ"ש
משו האי הנאה פורתא לגמור שליחותו ויתיר אשת
מודה ר"י בהאי מגו ובעדי שאמרו וכו'
ועיי' לקמ כ"ב ע"ב עביד ש"ס צריכותא משו
דליכא דררא דממונא ורש"י מפרש דהחששא
