Page 177 - 5
P. 177
Ì˙Áסימ נה ‰Ï˜ ¯ÙÂÒ
סנהדרי הלכה ו' אמר ע"א כלאי פירות אלו זונה ראוי' לזה הו"ל עדי ,אבל מדהקפיד שני דוקא
אשה זו ע"ש· .וראיה ברורה לדי זה ממס' ר"ה כ"ב ש"מ בעי' כשרי בלי ספק ואפי' בדיעבד פסול
ע"ב אפי' אינש דעלמא מהימ ושוב כשמחלל י"ט לדעת רמ"א עפ"י תה"ד ,ומיהו טעמא בעי ומה"ת
עפ"י ב' עדי לוקה אעפ"י שנשמע עפ"י שליח אחד.
ויעויי' היטב בריב"ש סי' קפ"ב ע"ש וה"נ דכוותיה. ומנ"ל להחמיר.
][‰Â¯Ú·˘ ¯·„ ȉ ˙˘¯‚˙Ó‰ ‰˘‡‰ ˙¯Î‰ ][Ë‚ ˙‡·‰· ‡ÓÂÒ
‰"‰Âבשליחות הגט טר שיצטר השליח לתת È˙ ÈÈÚÂבשרש ומקור הדי ששרשו מלשו ס'
הגט ליד האשה יכול להאמי לכל מא התרומה סי' קכ"א דמייתי לשו ש"ס
דהוא שזו אשה פלונית ,ואמנ א לא הכירה קוד ספ"ב דגיטי )כג ,א( דהוה בעי ר"ש למימר דמשו"ה
מעשה ע"י קרוב ובשעת נתינה לידה רוצה להכירה סומא פסול להביא גט משו דאינו יודע ממי נוטלו
אז הוה דבר שבערוה ובעי' ב' עדי .ומתחלה רצה ולמי נותנו ,ודחי ר' יוס דהא סגי בטביעות עי
ספר התרומה להוכיח דאפי' ב' עדי אינ מועילי דקלא ,אלא הטע משו דלא מצי למימר בפני נכתב
בשעת מעשה דהרי לסומא בעי' שיכיר האשה בט"ע ובפני נחת ע"ש .וע"ז כתב בספר התרומה סי' קכ"א
דקלא ולמה לא יאמי לב' עדי מסירה העומדי דלכאורה משמע דהשליח צרי שיכיר האשה טר
אצל המסירה ויסמו ג הוא עליה ורוצה לומר שנעשה שליח ולא סגי במה שיאמרו לו עדי כשרי
שיכיר את העדי בט"ע דקלא שה ב' כשרי וה בשעת נתינה ,דהרי למסקנא נמי אי לאו משו
מכירי האשה ובש"ס משמע דצרי הסומא להכיר דמכירה בט"ע דקלא לא הוה סומא מצי להיות שליח
האשה בעצמה בט"ע ולא יסמו על העדי אעפ"י אע"ג דאי מסירת הגט בלא ב' עדי אע"כ מוכח
שמכיר העדי בט"ע אע"כ הכרה בשעת מעשה ע"י דצרי שיכיר האשה מקוד ,אמנ נראה דוקא סומא
עדי לא מהני אפי' כשרי כיו דבשעת מינוי שאינו יכול להכירה במראה כי א בט"ע של אחרי
השליחות לא הי' ראוי להיות שליח וא"כ ה"ה פקח פסול להיות שליח פ יטעה אבל אד אחר מותר
צרי שיכיר האשה קוד מינוי השליחות אבל להביא גט לאשה שאינו מכירה אלא ע"י עדי
אח"כ אפילו עדי כשרי לא מהני כ הי' נראה שיאמרו לו בשעת נתינה היא אשתו של פלוני ,ותדע
דאמרי' פ' כל הגט ד כ"ט ע"ב ההוא גברא דשדר
לכאורה. לי' גיטא לדבתהו אמר שליח לא ידענא לה וכו' ע"ש.
·Â˘Âחזר בו ספר התרומה דבפקח מועילי עדי ]‚[‡˙ÏÈÓ ÈÂÏÈ
כשרי בשעת מעשה ומכ"ש שלא בשעת ‰ ‰Âמדקיי"ל בחליצה דסגי באשתמודעינהו
מעשה דאפי' קרוב או פסול מהני ושאני סומא כיו
שאינו רואה וא אי מכיר האשה בט"ע דקלא צרי דאחוהי דמיתנא הוא משו דהוה רק גילוי
לסמו על ב' עדי ואינהו גופייהו איננו מכיר אלא מילתא בעלמא ,למעיי היטב בלשו הרי" פרק
על ידי ט"ע דקלא דידהו ויסמו עליה ובקל יכולי החול )יג ,א בדפי הרי" ( יבי לאישורו דהת גופא
להטעותו משו"ה צרי שיכיר הוא בעצמו האשה מיירי דלא בשעת מעשה דחליצה באי הקרובי
בט"ע דקלא אבל פקח סגי בהכרה דשעת מסירה ע"י להעיד דא"כ הו"ל דבר שבערוה אלא שואלי את
ב' עדי כשרי אפי' לא הכירה מקוד ומכ"ש א הקרובי מילתא בעלמא זה הוא אחוהי דמיתנא או
הכירה מקוד שאז מועיל היכר אפי' קרובי ופסולי לא וזה איננו לא עדות ממו ולא עדות ערוה ואז
זהו תוכ כוונת ס' התרומה .וצ"ע דברי תה"ד סי' מהימ ל כבי תרי ,ושוב כיו שהוחזק ל ע"י קרוב
רל"ח דלע"ד אי חילוק בי גט לחליצה אלא כמ"ש. שלא בשעת מעשה שוב עושי' מעשה על ידו
וחולצי ‡ .ונוטה זה למ"ש רמב" פרק ט"ז מה'
‡"Ó¯‰Âבשני המקומות סי' קמ"א סעי' ל"ו
ובסי' קמ"ב לדבר אחד נתכוו א
‰ ÔÓÈÒ
‡.‰ÈÓ ‰"„ Ê 'ÈÒ ÏÈÚÏ ·˙Î ÔΠ.
·.‰Ú˜ 'ÈÒ ,Ê‡Ó ¯·Î ‰"„ „Ó˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ÂÙ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Ì"·Ó¯‰ ȯ·„· ‰‡¯ .
