Page 218 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪ÂÚ‬‬

‫מכיו דמהימ על עצמו לומר שה אינ בניו ממילא‬ ‫מאחר ומ"מ כשר הוא אז נאמ ‪ ,‬אע"ג דאית לי בני‬
‫הבני ממזרי שא"א שיהיו מאשתו ואינ בניו א‬ ‫בני כיו שאי העדות מגיע לדידהו כלל‪ ,‬בהא מיירי‬
‫רמב" ‪ ,‬אבל כשאומר אינו בנו באופ שעי"ז עושהו‬
‫לא ע"י זנות וזה פשוט‪.‬‬ ‫ממזר ויש לו בני בני ‪ ,‬אז כי היכי דלא מהימ‬

‫‡·‪ Ï‬להרמב" דגבי גר מיירי מהכרת בכורה וא"כ‬ ‫לעשות בנו ממזר ה"נ לא מהימ לעני ירושה‪.Ê‬‬

‫ע"כ באה התשובה הואיל והוא גוי לפי דבריו‬ ‫‪ ‰È‡¯Â‬ברורה לדברי מהא דב"ב קכ"ז )ע"ב( דנאמ‬
‫פסול הוא להעיד על בניו ולהפסיד חלק בכורה‬
‫שלה ולא יטול הבכור כבכורתו‪ ,‬אע"ג דזה א"א‬ ‫לומר זה ב גרושה וחלוצה וה"ה זה בני‬
‫שיהי' הוא גוי ויהי' לבנו די בכור‪ ,‬מ"מ אמרי'‬ ‫ממזר וכתבו תוס' )ד"ה כ ( בש בה"ג דוקא ע"י‬
‫]פלגינ [ בכה"ג אע"ג דסתרי אהדדי‪ .‬א"כ ה"נ לעני‬ ‫הכרה דבכורה מהימ למימר הקט הוא בכור‬
‫יכיר נימא הכי וצ"ע ליישב‪ .‬שוב מצאתי מ"ש‬ ‫וממילא ה"ל הגדול ממזר‪ .‬והקשו התוס' מש"ס‬
‫בתשובות חות יאיר בזה סי' צ"ג ולא נחית למ"ש‬ ‫דיבמות פ' החול )מז‪ ,‬א( דקאמר לדברי גוי אתה‬
‫יע"ש‪ ,‬ונ"ל משו"ה מאנו תוס' ליישב דברי בה"ג‬ ‫וגוי פסול עדות משמע בלא"ה מהימ ‪ ,‬ותי' רמב"‬
‫במ"ש רמב" ‪ ,‬דמיירי ג הת לעני הכרת בכורה‬ ‫]ב"ב[ ש בחידושיו דהת נמי הי' ע"י הכרת בכורה‬
‫שרצה להפסיד בנו הגדול חלק בכורתו מפני שנולד‬
‫אבל בגו הדי לא פליגי‪.‬‬ ‫לו בגיותו לפי דבריו‪ .‬והנה לפ"ז לרב נחמ ש‬
‫דאמר לדברי גוי אתה ופסול עדות לא מהימ כלל‬
‫]‪[ÂÈ · ÏÂÒÙÏ ÔÓ‡ ȇ ˙ ‰Î ‡˘ ˘ Ô‰Î‬‬ ‫לא לעשות בניו גוי ולא להפסידו חלק בכורה‪ ,‬א"כ‬
‫ה"ה לרבינא ש דאמר ליה נאמ אתה לפסול בני‬
‫‪ Ê"ÙÏÂ‬יצא לנו די מחודש דכה שנשא כהנת אינו‬ ‫הקטני דלית להו בני ולא הגדולי דאית להו בני‬
‫נמי הכי הוא‪ ,‬דא בנו הגדול אית לי' בני דאינו‬
‫נאמ לפסול בניו כיו דעי"ז מפסיל אשתו‬ ‫נאמ לפסלו אינו נאמ נמי להפסידו חלק בכורתו‪,‬‬
‫מתרומה דבי נשא‪ ,‬בשלמא כל נשי דעלמא י"ל‬ ‫וכ בדי כיו דעיקר שאלה היה על חלק בכורה אי‬
‫זנתה באונס כמ"ש נימוקי יוס בפרק יש נוחלי )נו‪,‬‬ ‫יתכ שלא השיבו על זה כלל והשיב לו על פסול‬
‫א בדפי הרי" ( בסוגיא דיכיר בש ריטב"א )ש קכז‪,‬‬ ‫ייחוס‪ ,‬אע"כ כל זה הוא בכלל‪ ,‬מכיו שאינו נאמ‬
‫א(‪ ,‬וכה שנשא ישראלית נמי אע"ג דמפסלא‬ ‫על בנו הגדול דאית לי' בני לפסלו הה"נ דלא‬
‫מאכילת תרומה מ"מ הא מכיו דמהימ לשוי'‬ ‫מהימ להפסידו חלק בכורתו‪ ,‬וא"כ ה"ה נמי דלא‬
‫אנפשי' חתיכא דאיסורא ותתגרש‪ ,‬ממילא לא תאכל‬ ‫מהימ לאסור אשתו על היב ולהתירה לעלמא‪,‬‬
‫שוב בתרומה‪ ,‬וישראל שנשא בת כה דהדרא‬
‫לתרומה דבי נשא נמי מהימ אבנו משו דעתה‬ ‫ומתו שאינו נאמ ע"ז אינו נאמ לירושה‪.Á‬‬
‫בלא"ה לא תאכל בתרומה כל זמ שבעלה ובנה‬
‫קיימי'‪ ,‬משו"ה מהימ עתה לפסול בנו‪ ,‬וא יתרמי‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬דברי הרמב" הנ"ל צ"ע לכאורה‪ ,‬דא"כ אי‬
‫שימות בעלה ובנה אה"נ דלא תיכול בתרומה‪ ,‬כי‬
‫היכי דמהימ אבנו קט כשאי לו בני ‪ ,‬ואז ג‬ ‫ניל מיכיר שנאמ לומר על בנו שאינו בנו‪,‬‬
‫לכשיהי' לו בני אח"כ יהיו ממזרי ‪ ,‬ואולי יש‬ ‫א"כ נימא לדברי אי אתה אביו )ואי ( ]ואינ [‬
‫לחלק שהבני בני לא היה לה חזקה ונולדו לפסול‪,‬‬ ‫נאמ עליו‪ ,‬וכדאמרי' לדברי גוי אתה וגוי פסול‬
‫משא"כ האשה‪ ,‬מ"מ כה שנשא כהנת שמיד עתה‬ ‫עדות‪ ,‬וע"כ צ"ל דאי הנדו דומה לראיה‪ ,‬בשלמא‬
‫מה שמעיד על בנו נוגע ג להאשה לפוסלה‬ ‫גבי גר שפיר משכחת לי' שיהיה הוא נאמ על עצמו‬
‫מתרומה דבי נשא לא מהימ אפי' אהב וצ"ע בזה‪.‬‬ ‫לשוייא נפשיה גוי והבני יהיו ישראלי שנולדו‬
‫מישראל שבא על אשתו וכיו שהדבר אפשר אפי'‬
‫·‪ ‡‰‬סליקנא דלפע"ד אי לא הי' מהימ אייבו לא‬ ‫על צד רחוק נוקמא הבני אחזקתיה‪ ,‬משא"כ הכא‬
‫כיו דידעינ בודאי שהבני מאשתו נולדו‪ ,‬אי‬
‫הי' מהימ נמי ליורשו ובזה יש לקיי הנוסחא‬ ‫נאמר לדברי אינ בני ואי אתה נאמ עליה מ"מ‬
‫ישנה ברמב" בחי' יבמות מ"ז ע"א שכתב המדפיס‬

‫‪ȯ·„  ÓÓ ÌÏÚ Î"ÁÓ·„ ‰‡Â¯‰ ÈÎ ‡ Ì Ó‡ :ԇΠ ȷ¯ ȯ·„ ÏÚ ·˙Î (‚È ˙‡ È 'ÈÒ Ê"‰Ú·‡ ‚"Á) „‡¯·Ó Ô‡‚‰Ï ̉¯·‡ ‰ÊÁÓ ˙"¢· .Ê‬‬

‫‪.·˙Î ‰"Ó¯‰Â ‰"„· ˘"Ú ‰˘Â¯È ÔÈ ÚÏ ÔÓ‡ ‰"ه ¯ÊÓÓ ‡Â‰˘ ¯Ó‡„ ÂË¢ÙÎ ÔÈ·‰˘ Ì˘ Ë"Ú¯ 'ÈÒ· Á"·‰‬‬
‫‪‡ÏÓÈÓ„ '·‰ Î"‚ ȉ„ ˜¯ ÒÂÁÈ ÏÂÒÙ ÔÈ ÚÏ ‰È‰ ¯˜ÈÚ„ Ò"˘· ÁÎÂÓ ‡·¯„‡ Ú„‡ ‡Ï È ‡Â :·˙Î ‰Ó ‰"„ Ì˘ ̉¯·‡ ‰ÊÁÓ ˙"¢· .Á‬‬
‫‪[˙ӄ˜ ‰¯Ú‰ ‰‡¯] Ï" ‰ Á"·‰ ȯ·„Î ¯ÈÙ˘ Ô È˘  ˙Á¯ÎÂÓ Ò"˙Á‰ ˙Èȇ¯ Ôȇ ,ÔÈ·˙Â Ì˘ Ô"·Ó¯· ÔÈÈÚ ¯Âη ÌÂ˘Ó ÏÒÙÈÓ‬‬

‫„‡‪.˘"Ú ‰˘Â¯È ÔÈ ÚÏ ÔÓ‡  ˙ Ӈ ‰ Ô È˜ÏÁÓ ¯ÊÓÓ ÔÈ ÚÏ ÔÓ‡  ȇ„ ‚"Ú‬‬