Page 221 - 5
P. 221

‫‪ Ì˙Á‬סימ סז ‪ËÚ˜ ¯ÙÂÒ‬‬

‫והולד מאחר ואינו ממזר‪ ,‬והאשה קי לה שלא‬                     ‫]‪[‰˜ÊÁ‰ ¯Â˙ÒÏ Â‚ÈÓ‬‬
‫זנתה ע אחר רק ע זה וה"ל ממזר ברור‪ .‬ובתשו'‬
‫חו"י סי' צ"ג נדחק מאד בפי' הסוגיא מפני שלא‬      ‫‪ Ê"ÙÏÂ‬י"ל לכאורה דהחולקי על הרמב" וס"ל‬
‫נמצא אז ספר הנ"ל‪ .È‬והוא פי' נפלא ומחוור‬
‫בשמעתי ‪ .‬וכ דעת ר' ישעי' הזק בעצמו כרש"י‬        ‫דלא מהימ לעול לומר על בנו שאינו בנו‬
‫ורשב" הנ"ל‪ ,‬וכ דעת נכדו ריא"ז הובא בשלטי‬        ‫ע"י שו הכרה בעול רק על בנו נאמ שנולד לו‬
                                                ‫מחייבי כריתות או מב גרושה וחלוצה ולא לומר‬
              ‫גבורי דקידושי ש ‪.‬‬                 ‫שנולד לאשתו מאיש אחר‪ ,‬כול מפרשי הסוגיא‬
                                                ‫כר' אליהו דב אהובה יכיר לעני בכורה וב שנואה‬
 ‫]·‪[¯Âη‡ È‚ÈÏÙ ‡Ï Ô ·¯„ È"˘¯ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È‬‬         ‫יכיר ולעול שהוא בנו אלא שהוא ב שנואה‪ ,‬המה‬
                                                ‫כול יחלקו ג אהא דאי מגו מועיל לסתור חזקה‬
‫‪ ‰Ê·Â‬נראה ליישב מה שפי' רש"י בקידושי ע"ד‬        ‫לגמרי‪ ,‬אלא ס"ל מסברא חצונה נמי מגו מועיל‬
                                                ‫לסתור חזקה לגמרי‪ ,‬אלא דגבי הכרה ליכא אלא מגו‬
‫)ע"א ד"ה וחכמי ( וע"ח )ע"ב ד"ה אינו נאמ (‬       ‫לנכסי של עכשיו וזה היה מועיל באמת אפי' נגד‬
‫דרבנ לא פליגי אבכור רק אפסולא‪ ,‬והוא מתמי'‬        ‫החזקה‪ ,‬א נכסי שלאחר מכא אפי' בצריכי‬
‫דהוא פשוט ומבואר במקומו בפ' י"נ קכ"ו ע"ב‬        ‫הכירא לא היה מהימ ‪ ,‬לכ אצטרי קרא בי לר'‬
‫דבבכורה פליגי‪ ,‬ולפי הנ"ל א"ש דס"ל כפירוש ר'‬     ‫יהודה בי לרבנ ואכתי לא נדע דמהימ נגד החזקה‪,‬‬
‫אליהו ז"ל דהא דאמר דנאמ לומר שהוא בכור לא‬       ‫וס"ל לר' יהודה דקאי נמי יכיר אב השנואה למימר‬
‫מוכח מני' מידי דמיירי במוחזקי שאינו בכור אלא‬    ‫שבנו הוא ב גרושה וחלוצה וממזר וכדומה‪ ,‬וע"כ‬
 ‫בצרי הכירא וכ"ע מודי בזה‪ ,‬אלא ר' יהודה מוסי‬    ‫נגד החזקה דבדלא מוחזק עד אחד דעלמא נמי‬
‫כש שנאמ לומר זה בכור כ נאמ לומר זה ב‬            ‫מהימ בדבר דלא אתחזק לא איסורא ולא התירא‬
‫גרושה וכו' ומזה נולד חדוש בדיני בכור נמי שנאמ‬   ‫אע"כ נגד החזקה מהימ ‪ ,‬וממילא דמהימ נמי‬
‫נגד החזקה וזה מוכח מב השנואה יכיר והיינו‬        ‫במוחזקי בזה שהוא בכור לומר על אחר שהוא בכור‬
‫פלוגתיה דר' יהודה ורבנ ‪ ,‬אבל בה בבא דבכור‬       ‫ובלבד שיהיו שניה בניו‪ ,‬אבל לעשות את המוחזק‬
                                                ‫בבנו אינו בנו זה לא מצינו כיו דלא מפרשי כבה"ג‬
    ‫דמיירי בצרי הכירא בהא לא פליגי כלל‪.‬‬
                                                            ‫)בתוס' ב"ב קכז‪ ,‬ב ד"ה כ (‪.‬‬
       ‫]‪[Ì"·˘¯‰ 'ÈÙ· ‰¯È˙Ò ·Â˘È‬‬

‫‪ ‰ÓÂ‬שהעיד‪ ‡È‬כ על רשב" ‪ ,‬כ משמע מלשונו‬                  ‫]˘‪[ÚȯÎÓ‰ ¯ÙÒ· „"ȯ‰ ˙ËÈ‬‬

‫בפירושו פ' י"נ קכ"ז ע"ב אעפ"י דמשמע קצת‬          ‫‪ ÂχÂ‬הסוברי ה גדולי וטובי ולא הובא דעת‬
‫דלא מפרש כפירש"י הנ"ל בפירוש כש שנאמ‬
‫לומר זה בני בכור מ"מ המעיי יבי ויראה שבקל‬       ‫בש"ע א"ע סי' ד' )סעי' כט(‪ ,‬אבל קבצ רבינו‬
‫נוכל לתק לשונו ואי מזה הכרח כל כ ‪ .‬וכ נראה‬      ‫ישעי' הזק ז"ל במכריע סי' ס"ד והעיד שזהו דעת‬
‫ממ"ש ש קל"ד ע"ב דלא מהימ לומר על מי שאינו‬       ‫רש"י ורשב" וריא" מיגאש ור' שלמה הספרדי‪,‬‬
‫בנו שהוא בנו דלא מהימ אלא בב בי הבני והכל‬       ‫ופי' הסוגי' דקידושי ע"ח ע"ב האומר בני זה ממזר‬
‫הול על דר אחד כנ"ל‪ ,‬ואע"ג דלעיל קכ"ז ע"ב‬        ‫בפי' נפלא ושכ מורה כל הסוגי' דאמר הת איהי‬
‫גבי זה בני וחזר ואמר עבדי הוא פי' בהדי' דג במי‬  ‫קי לי' בגויה וכו'‪ ,‬ואי ס"ד דמהימ שאינו בנו‬
‫שאי אנו יודעי בו שהוא בנו מהימ משו יכיר‪,‬‬        ‫האי קי לה טפי מניה ומנא ידעה היא‪ ,‬הלא רוב‬
‫י"ל דאי כא סתירה כלל דודאי במי שהוא לפנינו‬      ‫בעילות אחר הבעל‪ ,‬ואי דפריש מינה א"כ ג הוא‬
‫ואינו מוחזק בבני ויש לו גואלי וקרובי ולפי‬       ‫קי ליה‪ ,‬אע"כ בנשא אחת מחייבי כריתות דכל‬
‫ראות עינינו שאי לו בני ידועי לנו הרי אלו‬        ‫בעילותיו זנות וכי היכי לדידיה אפקרה ה"נ‬
‫קרובי שלפנינו בחזקת יורשיו ובא הוא ואמר זה‬      ‫לאחריני‪ ,‬ואדרבא בעילותיו ה בכרת ובעילת‬
 ‫בני להוציא אלו מחזקתיה א"כ נהי דמהימ בנכסי‬     ‫אחריני בהיתר ע"כ לא קי לי' שלא זנתה ע אחר‬

‫‪.(Ë"Ϙ˙ ˙ ˘· ‰ ¢‡¯Ï ÒÙ„ ) ,ÚȯÎÓ‰ ¯ÙÒ ÒÙ„ ‡Ï ÔÈÈ„Ú ¯È‡È ˙ÂÁ‰ ÈÓÈ·˘  Èȉ .È‬‬
                                   ‫‪.ÏÈÚÏ ‡·ÂÓÎ ,ÚȯÎÓ‰ ¯ÙÒ· „"ȯ 'ÒÂ˙‰ .‡È‬‬
   216   217   218   219   220   221   222   223   224   225   226