Page 222 - 5
P. 222
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ˜Ù
‡ÏÂתקשי ל מ"ש רשב" קכ"ז ע"א )ד"ה היו של עכשיו במגו מ"מ בנכסי שלאחר מכא לא
מהימ מטע יכיר שלא נתנה לו הכרה במי שאינו
מוחזקי ( במוחזק ל שהוא בכור ,לאו בעדי בנו לומר שהוא בנו נגד מה שאנו מוחזקי אפי' לר'
שמעידי שראו שנולד קוד אחיו ,דא"כ אי האב יהודה מכ"ש לרבנ ובהא מיירי בקל"ד ע"ב .אמנ
נאמ אלא בקול בעלמא כעי שאמרנו למעלה מי שבא ממדינת הי ואי אנו מכירי אותו כלל
)דהוא( ]דהוו[ קרי ליה בוכרא עכ"ל .והבי מזה והרי אי ל אד בישראל שאי לו קרובי א"כ
הרמב" דס"ל לרשב" דחוזר האב ומגיד ,ופליג מוחזקי אנו בזה שיש לו קרובי ואי אנו יודעי
עליו ומסיק דהיינו מוחזקי בו עפ"י עדי ,ולזה מי ה ובא הוא לברר זה הוא ואי כא ערעור מדוע
ניתנה ההכרה לאב ,אבל האב אינו יכול לחזור לא יאומ כלל ואי צרי לזה לא קרא ולא מגו ואפי'
מהכרתו ומביאו הטור חו"מ )סי' רעז( .נמצא דס"ל אחי ודודי מהימ ופשיטא הוא ומשו"ה לא מוקי לי'
לרשב" דיכול לחזור ולהגיד .לק"מ מתרי ותלת הש"ס מתני' דזה בני בכי האי גווני .ובזה יובנו דברי
טעמי ,חדא ,אה"נ לפי הבנת הרמב" הנ"ל דס"ל הסמ"ע רסי' רע"ט שדבריו נראי תמוהי למעיי
דא"א לאוקמי קרא שיהי' נאמ נגד חזקה קמיתא
דהיינו שמוחזק עפ"י האב ,וא"כ תינח לר' יהודה ולפי הנ"ל יובנו.
דדריש מקרא שיהיה נאמ נגד החזקה ולא ס"ל
שיהי' נאמ נגד עדי ,וע"כ שבקיה לקרא דדחיק ][‰ ‰ΠÈ˙·‰ ˙È˘Â˜Ï ·Â˘È
ומוקי נפשיה שיהי' נאמ נגד חזקת עצמו לסתור
דבריו הראשוני .וא"כ תינח לר' יהודה דס"ל דקרא ·˘ÂÈÓÂנמי מה שהקשה בספר בתי כהונה הובא
אצטרי במוחזקי ,אמנ לקמ גבי זה עבדי קאי ר'
יוחנ הת דפסיק הלכתא כרבנ דר"י לקמ קכ"ח בתומי )ריש סי' סא( דלמא יכיר קאי אקט
ע"ב ,ולרבנ קרא קאי אצרי הכירא ,א"כ מה"ת דלא מצי יהיב ליה במתנה למא דס"ל אי שו זכיה
לקט מ התורה .ולפי הנ"ל דעיקר מה שאנו דני
לומר שיחזור ויגיד כיו שאי לנו קרא על זה. הוא על היורשי שלפנינו אי יופקעו מחזקת שאנו
סוברי שה יורשיו .אבל זולת זה פשיטא שהוא
]‡[¯ÂÊÁÏ ¯ÂÊÁÏ ¯ÂÊÁÏ ÏÂÎÈ Ì מהימ לומר זה בני או אחי ,וא"כ הא דאמר בש"ס
מגו דאי בעי יהיב לי' הא לאו דוקא אלא מגו דאי
‡" אה"נ דמקרא מוכח דיכול להכיר ולחזור בעי מפקר לכל נכסי או יהיב להו לאחריני כל אשר
לו שעה א' סמו למיתתו ,ונמצא שאי ליורשיו שו
ולהכיר כנ"ל ,א כל זה אי בחזרתו אתאינ אחיזה וחזקה שעתידי ליורשו ,וא"כ מה המונע
עלה מטע יכיר ,כגו שאומר על אחר זה בני בכורי, שלא יאמר על מא דהוא זה בני יהי' קט או עובר,
אתא הכרה שניה עקרה לקמייתא ,משא"כ כשאמר ועל זה משני בנכסי שנפלו לו לאחר מכא שלא
בתחלה זה בני ומהימ משו יכיר ,ואח"כ אומר הי' אפשר להפקיר ולתנ לשו אד בשעת מותו
אינו בני אלא עבדי ,ולרשב" אי זה בגדר יכיר וע"י זה אנו מוחזקי שאלו ירשוהו ואי יאומ
שהוא מהסוברי כפי' )ר"ש( ]רש"י[ כנ"ל ,א"כ במה
כחו יפה לחזור ולהגיד במה שהאמינו תורה וג זה לומר זה בכורי או בני אי לאו קרא.
ברור. ¯ÂÊÁלהנ"ל דבבא ממדינת הי מהימ מסברא
ÏÎזה לפי הבנת הפשוט בלשו רשב" שהאב יכול וכלשו הסמ"ע ,ומ"מ יש חילוק בי אח לב
כשאומר שהוא אחיו ומהימ רק מסברא ,א"כ חזר
להכיר ולחזור ולהכיר ,אבל לא נ"ל כלל אלא ואמר עבדי הוא מהימ עכ"פ בנכסי של עכשיו
ג אי לא הוה כתב רחמנא יכיר ,אי היינו מוחזקי במגו ,ואפשר ג בשל אחר מכא בלא מגו יכול
באחד שהוא בכור ואותה החזקה ממש א"א אלא לחזור דאי כא עדות ולא יהי' יכול לחזור בו וצ"ע.
עפ"י אביו שאומר בכורי הוא וכדומה לזה ,הי' אבל א אמר זה בני והי' נאמ מסברא כנ"ל ,ואז
מהימ לירש פי שני ועובר על לאו דלא יבכר, הי' נכנס תחת חזקת יכיר שאביו רשאי להכירו ואינו
שהרי סוקלי ושורפי על החזקות )קידושי פ ,א( ואי חוזר ומגיד ,אפי' מגו לא יועיל לו כלל לאמור אינו
זה עני ליכיר כלל ומאותו העני הוא מ"ש בתשו'
הגאוני בנמצא כתוב זמ לידתו בזמ פלוני עיי בני .ולק"מ סתירת רשב" .·È
ב"י ]סי' רעז ,יט[ .וכ מ"ש בתשו' מהרי"ו ‚Èבמי
.‡ˆ 'ÈÒ ÔωÏÂ Ì˘ ·"· Ò"˙Á 'ÈÁ ÔÈÂÚÈ .·È
.‰Ó˜ ˘¯Â˘· ˘"Ú .˜"ȯ‰Ó :Ï"ˆ„ ‰‡¯  ,ÏÈÈ È"¯‰Ó ˙"¢· Ó"Ï .‚È
