Page 259 - 5

‫‪ Ì˙Á‬סימ עד ‪Êȯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫וכדומה‪ ,‬הרי קמ שלא שב‪ ,‬א"כ אינה זקוקה כלל‬ ‫קידושי ‪ ,‬ועוד מה בי מומר בשעת קידושי המיר‬
‫דלאו אח הוא וא"ש‪.‰‬‬ ‫או אח"כ ומה בי בעל מומר ליב מומר‪ .‬ותו הקשה‬
‫עליו ממתני' דיבמות ]כב‪ ,‬א[ מי שיש לו אח מכל‬
‫]‡‪[‰ÂˆÓ„ ÌÈÁ‡Â ‰„ÏÂ˙· ÌÈÁ‬‬ ‫מקו זוקק את אחיו ליבו ‪ ,‬וקאמר לרבות ממזר‪,‬‬
‫משמע יהיה מי שיהיה אפי' מומר‪ .‬ובאור זרוע גדול‬
‫‡‪ ‡Ï‬שתה"ד סי' רכ"ג הקשה דבשלמא אחוה‬ ‫דמייתי מהר"י מינ סי' )י"ג( ]י"ב[ ותה"ד סי' רכ"ג‬
‫תיר זה‪ ,‬אדרבא מדקתני מכל מקו משמע שיבוא‬
‫דכתיב גבי )ויקרא כה‪ ,‬לו( וחי אחי עמ ולכל‬ ‫מ"מ בי מכשרה בי מפסולה חו הבא מ השפחה‬
‫אבידת אחי וכדומה‪ ,‬דמיירי מסת בני אד שאינ‬ ‫וגויה‪ ,‬אבל לא שיי לומר חו ממומר שהרי המומר‬
‫אחי בתולדה מבט ומלידה ומהריו ‪ ,‬ולא נקרא‬ ‫ג הוא בא מכשרה‪ ,‬ואי הוה תנ מי שיש לו אח כל‬
‫אחי אלא ע"י אחי במצוה למעוטי מומר‪ ,‬אבל‬ ‫עיקר‪ ,‬אז הוה שיי לומר חו ממומר ע"ש וא"ש‪.‬‬
‫אחוה דיבו היינו מלידה ומבט וההוא אפי' מומר‬
‫נמי אחיו הוא‪ ,‬שהרי אח עשו ליעקב כתיב )מלאכי א‪,‬‬ ‫]‪[¯ÓÂÓ ˙ˆÈÏÁ‬‬
‫ב( וכתיב )במדבר כ‪ ,‬יד( כה אמר אחי ישראל‪ ,‬מחמס‬
‫אחי יעקב תכס בושה )עובדיה א‪ ,‬י( וכדומה‪ ,‬אע"ג‬ ‫‪ „" ÚÏ ‰Â‬דיש לדקדק בדרב שרירא מה היה לו‬
‫דעשו ישראל מומר הוא )קידושי יח‪ ,‬א(‪ ,‬מ"מ אחיו‬
‫מ הבט הוא‪ .‬ובספר אבני מלואי )סי' קנז ס"ד( כתב‬ ‫לומר ומתעגנה עד דחלי לה אותו‬
‫זה כאלו הוא חידושו ואינו אלא דברי תה"ד הנ"ל‬ ‫מומר והוא שפת יתר‪ ,‬וע"כ לאשמועינ לאפוקי‬
‫ממאי דס"ל הגאו חכ צבי )סי' א ד"ה ראשונה(‬
‫וקושיה גדולה ועצומה היא וצריכה נגר‪.Â‬‬ ‫דמומר לא פטר בחליצה משו דאדעתיה דנפשיה‬
‫קעביד ולא יכוו להתירה לעלמא בחליצה זו קמ"ל‬
‫]‪[¯ÓÂÓ· ‰˘Â¯È‬‬ ‫רב שרירא דחל לה‚‪ .‬והיה קשה לר' יהודאי גאו‬
‫היא גופיה‪ ,‬הא אמת כ הוא שאדעתיה דנפשיה‬
‫˘‪ ·Â‬כתב באבני מילואי סי' קנ"ז הנ"ל לפי שיטת‬ ‫קעביד ואי יפטרנה בחליצתו‪ ,‬אע"כ מוכח דס"ל‬
‫לרב שרירא אינו אח ואינו זוקק א עמד בהמראתו‪,‬‬
‫גאוני דמייתי בתשו' הרא"ש )כלל יז סי' י(‬ ‫אלא דחיישינ שמא הרהר תשובה ויהיב דעתיה‬
‫דמומר נהי דמוריש לבניו כדילפינ מירושה לעשו‬ ‫למיהדר ולחזור בתשובה‪ ,‬וסברא זו מוזכרת בהגהת‬
‫נתתי את הר שעיר‪ ,‬מ"מ אינו יורש את אביו כדכתיב‬ ‫מרדכי הנ"ל‪ ,‬וא"כ חול ממנ"פ‪ ,‬אי יהיב דעתיה‬
‫לזרע אחרי מי שזרעו מיוחס אחריו לאפוקי מומר‪.‬‬ ‫למיהדר הרי יחלו ע"ד ישראל‪ ,‬ואי לא יהיב דעתיה‬
‫א"כ אחוה דיבו דבירושה תלי רחמנא דאמרינ‬ ‫למיהדר ועומד בהמרותו הרי אינה זקוקה לו כלל‪.‬‬
‫ביבמות י"ז ע"ב יחדיו מי שמיוחדי בנחלה לאפוקי‬
‫אח א ע"ש‪ .‬ומומר נמי לפי הנ"ל כאחי מ הא‬ ‫כנ"ל בכוונת רב שרירא‪.‬‬
‫דמי דאינו מיוחד עמו בנחלה ומעתיק ש לשו‬
‫רש"י )ד"ה המיוחדי ( שפי' מיוחדי בנחלה שיורשי‬ ‫]‪[ÔÈ‡Â˘ ˙Ú˘· ¯ÓÂÓ ‰È‰‬‬

‫נחלה אחת ויורשי זה את זה עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ ‰ÊÓÂ‬הוליד רב יהודאי גאו א היה מומר בשעת‬

‫‪ È˙‰Ó˙Â‬מאוד על הגאו הזה שהעתיק לשו רש"י‬ ‫נישואי נמצא היא עדיי בחזקת היתר עומדת‬
‫ומספק שמא הרהר בתשובה נבוא לאוסרה בזיקתו‬
‫אגב שיטפא ולא נזכר דברש"י לא נמצאו‬ ‫אל תאסרנה מספק‪ ,‬א א נישאת כשהי' יהודי‬
‫תיבות אלו שיורשי נחלה אחת‪ ,‬אלא שיורשי זה‬ ‫ועומדת בחזקת איסור לשוק ושוב המיר אל תתירנה‬
‫את זה ע"ש‪ ,‬היות כ הדבר תלוי במה שיורשי‬ ‫מספק כי שמא הרהר תשובה בלבו וכדאיתא ביבמות‬
‫האחי זא"ז‪ ,‬ולא במה שיורשי שניה את אביה ‪,‬‬ ‫ל' ע"ב‪ .‬ואמנ כשהיה הבעל מומר ומת בהמרותו‬
‫וא"כ לפי הנחה הנ"ל דמומר לא נקרא זרע אביו אבל‬ ‫ולא נודע ששב בשעת מיתה‪ ,‬ועוד דדייק ה"ג„ וכתב‬
‫נקרא אחיו‪ ,‬א"כ כי היכי דמימעט מירושת אביו‬ ‫והיא יתבה תחתיו באונס משמע שאונסה בנדתה‬
‫מדכתיב בפרשת נחלות שהב יורש אביו‪ ,‬והאי לאו‬
‫בנו הוא‪ ,‬ה"נ איתרבי לירושת אחיו מדכתיב אחי‬

‫‚‪.ÔΠ·˙΢ ÌÈ Â¯Á‡ „ÂÚ ¯"„ ‡È·‰˘ Ì˘ ˆ"ÎÁ ˙"Â˘Ï ˙¯ډ È˘ÈÏ ‰‡¯ .‬‬

‫„‪.Ï" ‰ Ô‡‚ ȇ„Â‰È '¯Ï Â˙ ÂÂΠ˙ÂÏ„‚ ˙ÂÎω = .‬‬
‫‪.ËÙ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‰‬‬

‫‪.ÁÙ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ÂÊ ‰È˘Â˜·  ȷ¯ ı¯È˙˘ ‰Ó ÔÈÈÚ .Â‬‬