Page 270 - 5
P. 270
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ¯ÁÎ
דאי לאו דדלאי חספא הא אי אד מקנה דשב"ל לאחר שיחלו יבמי אבל א אמר אחר שימות
אפי' מה שבידו עכשיו והוה ס"ל לר' יוסי בר בו יבמי מקודשת ,שדברי אלו תמוהי ופני משה
דבלאחר שימות בעל אע"ג דמיירי בגוסס כמ"ש פירש בו פירוש זר במח"כ .וכתב פר"מ עפ"י ש"ס
תוס' בכתובות נ"ח ע"ב )ד"ה לאחר( ועביד דאתי מ"מ קידושי ס"ב ע"ב נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה
כיו שאי בידו לקדשה עכשיו אינה מקודשת אע"ג פירש"י שמא לא תתרצה לו ,לכאורה קשה מה בי
דאינה מחוסר מעשה דגירושי' ומשו"ה לא נקיט זה למקדשה לאחר שלשי יו ) ,ובהפלאה(
לאחר שיגרש בעל דמיתה הוה רבותא טפי
משא"כ ביבמה דקידושי תופסי לשמואל ,א"כ ]ובהמקנה[ נדחק בזה.
בגוסס אה"נ מקודשת כיו דבידו לקדשה עכשיו,
‰È‰Âנראה לפר"מ דבמקדשה לאחר ל' יו הרי בידו
משא"כ בלאחר שיחלו דמחוסר מעשה.
לקדשו עכשיו וממילא יומשכו הקידושי ג
][Ì·ÈÏ ˙ӄ˜ ‰ˆÈÏÁ ˙ÂˆÓ È‡ È '¯ ˙Ú„Ï אחר שלשי יו משו"ה יכול נמי לקדשה עכשיו
שיחולו אחר שלשי יו ,משא"כ לאחר שאגרשי
Ì Ó‡Âר' ינאי ס"ל כמ"ד כופי לחלו דמצות א"א שיקדשה עתה סת ויומשכו אחר גירושי'
וסברא נכונה היא .ועפ"ז נראה פי' הירושלמי
חליצה קודמת לייבו ויעיי' פלוגתא זו דבמקדשה אחר שימות יבמי הרי בידו לקדשה עתה
בתוס' יבמות ל"ט ע"ב )ד"ה אמר רב( ,וא"כ י"ל באחר סת וימשו ממילא ג אחר מיתת היב דלשמואל
שימות בעלי לא הו"מ למנקט לאחר שיגרש דזה קיימינ דקידושי' תופסי ביבמה ,אבל לאחר שיחלו
לא הוה עבידא דאתי כלל אפי' קטטה ביניה דקשי יבמי י"ל כהלבוש הנ"ל שא"א לחלו עד שתתגרש
גירושי ומצוה לשו שלו ביניה ,משא"כ חליצה תחלה והוי כמו לאחר שאגרשי שאינה מקודשת
הוה לאחר שיחלו עבידא דאתי טפי מלאחר שימות מטע הנ"ל .אלו דבריו ודפח"ח כי הוא מתוק לחי .
משו דמצוה לדבק בחליצה ,וקמ"ל אפ"ה אינה
מקודשת ,ור"י בר בו ס"ל כמ"ד אי מצוה לחלו ][ÔÈ΄¢Ӊ Â˙Ó· ˙È Ï˘ ˘˘Á
אדרבא כופי לייב משו"ה הוכיח מזה דלאחר
‡ ‡Ïשהוסי לומר דר' ינאי בירושלמי ש ובש"ס
שימות יבמי מקודשת.
דיבמות צ"ב ע"ב ור' יוחנ ש דאשכח
·‡ ÔÙÂדנהי דדברי פר"מ בירושלמי נכוחי למבי מרגניתא ולא חש לקושי' מ"ט לא נקט לאחר שימות
יבמ ,י"ל לפמ"ש בתשו' חו"י )סי' קצ"ז( דלמ"ד
ומתוקי לחי ,מ"מ אי פירושו מוכרח מזלא גרי אפי' במתו ב' משודכי שיי חששא
לדחות בזה דעת השב יעקב ,ולפ"מ שכתבתי לעיל דקטלנית ,א"כ מכ"ש במת יבמה אחר מיתה בעלה,
אדרבא דברי השב יעקב מוכרחי מב' תירוצי תוס' משו"ה לא נקט אחר שימות יבמת .ור"י בר' בו
דיבמות ט"ז ע"א ד"ה בני צרת ,עד שלפע"ד קפידא בירושלמי מצי סבר כמ"ד מעיי גר כל אלו דברי
איכא לחלו בלא גירושי ,דא יגרש קוד מיחזי
כאלו אינו ראוי בלא גירושי קוד חליצה ,וצריכי ראוי' למי שאמר .
לומר מה שכופי להוציא א ירצה לייב לא מיקרי
בידו לעשות ,נמצא נאסרה שעה אחת ושוב אי לה „"ÚÏÂאי הכרח שיהיה שיי במיתת היב הזה
היתר למ"ד הכי ,נהי דקיי"ל ]סי' קנט ס"ז[ כרב
דיבמות ,מ"מ לא שפיר דמי למיעבד הכי .וכ העלה קוד שחל לה קטלנית מטע מזלא,
בית מאיר )סי' קנט( במסקנתו מטעמי אחרי ומ"מ בשלמא באיש אפי' היה לה קטטה והיא היתה
מצפה יו מותו ,א"א ]=אומרי אנו[ היינו מזל רע
להלכה אני אומר ולא למעשה. שלה שנישאת מתחלה מרצונה לאיש שסופו לצפות
מתי ימות .אבל ביבמה שע"כ זקוקה לו שלא לרצונה
]‡˘˙ ˘ [ÌÈ˙Ó È והא קמ שנתקדשה לאחר הרצוי לה שתתקדש לו
אחר מיתת החול הזה ומצפה היא מתי ימות ואבד
˘"ÓÂפר"מ עוד מאשת שני מתי ,לע"ד לתי' ב' שמו ונתקיימה מחשבתה ,א"כ מזל טוב שלה גר .
דהתוס' דגזה"כ הוא לא תהי' אשת המת ˙Ó‡·Âלא היה צרי לכל זה לע"ד בפי' דברי
החוצה שתהיה הויה וזיקה במקו אחד ,א"כ הכא
שע"י קידושי שמעו נאסרה על לוי משו אשת ירושלמי ובפלוגתת ר' ינאי ע ר' יוסי
בריבי בו ,דרש"י פי' ביבמות צ"ב ע"ב הנ"ל פי'
