Page 292 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯‬

‫]„·‪[‰˘ÚÓ ‡Ï ¯Â·„ ÏË·Ó ¯Â‬‬ ‫הקנאה· דכל קני בעי כוונה כדאמרינ בעלמא‬
‫העודר בנכסי הגר וסבור שלו ה לא קנה )יבמות נב‪,‬‬
‫‚‪ Ì‬צ"ע מש"ס ר"פ האומר )נט‪ ,‬א( דמבואר דדבור‬ ‫ב(‪ ,‬וה"נ משו כ בעי כוונה לחליצה ומשו כ אי‬
‫אנו חוששי' לכוונת לבו‪ ,‬דלעני קני דברי שבלב‬
‫מבטל דבור ולא אתי דבור ומבטל מעשה ואי‬ ‫אינ דברי ‪ ,‬וכתב שבזה מיושב ק' תוס' הנ"ל מ"ט‬
‫לא יבטל דבור את המחשבה ומכ"ש דלא יבטל‬ ‫חליצת קטנה כשירה ול"ל קרא למעוטי קט ת"ל‬
‫המחשבה את המעשה והדבור‪ .‬ויש לחלק דכיו‬ ‫דלאו בני דעת נינהו‪ ,‬והשתא אתי שפיר דכל עיקר‬
‫דמחשב בשעת המעשה והדבור גרע טפי‪ ,‬מ"מ‬ ‫טע דבעי כוונה הוא משו הקנאה והרי היא זוכה‬
‫]ה[אמת יורה דרכו דאי זה עני לכא כלל‪ ,‬דודאי‬ ‫לעצמה מ התורה היכי דדעת אחרת מקנה אותה‪.‬‬
‫לא אתי מחשבה ומבטל מעשה דידיה שהוא חול‬ ‫ע"כ תוכ דבריו‪ ,‬העתקתיו להקל מעלינו כשנצטר‬
‫לפנינו או נות לה גט לפנינו‪ ,‬ולא דמי לכתיבת הגט‬
‫שבאותה כתיבה עדיי אינה מתגרשת לכ לא אמרינ‬ ‫להביא דבריו‪.‬‬
‫הת מחשבתו ניכרת מתו מעשיו כיו דעביד‬
‫אדעתיה דנפשיה‪ ,‬ולעני כתיבה הא דאמרינ סתמא‬ ‫‪ ‰ ‰‬מ"ש דסת אשה לאו לחליצה קיימת מדהקשו‬
‫לאו לגרשה בגט זה קיימת ומשו"ה בעינ מחשבה‬
‫מעליא אבל נתינת הגט בודאי דהרי היא מתגרשת‬ ‫תוס' למה לי קרא למעוטי קט מחליצה וכו'‬
‫בגט זה לפנינו ואי שיי לומר סת אשה לאו‬ ‫לא הבנתי דבריו‪ ,‬דאפי' אי סת יבמה לחליצה‬
‫לגירושי עומדת וכ בחליצה ולא אמרו כ אלא‬ ‫קיימא באופ דמהני חליצת מומר כמ"ש תוס' בע"ז‬
‫כ"ז ע"א ד"ה וכי היכ מצינו וכו' דלהכי מהני מילה‬
‫בכתיבה„‪.‬‬ ‫בנכרי‪ ,‬מ"מ קט גרע טפי דסתמא דידיה לא מהני‬
‫וה"ל כמפרש בהיפו כמ"ש תוס' בזבחי ב' ע"ב‬
‫‪ ˜ÂÏÈÁÂ‬זה מבואר בקידושי נ"ט ע"א דפרי ר"י‬ ‫ד"ה זבחי ובחולי )י"ב ע"ב ד"ה קט ( יע"ש‪ .‬וק"ו‬
‫השתא זבחי דסכי מושכת למה שה מגרע בהו‬
‫לר"ל דס"ל לא אתי דבור ומבטל דבור‬ ‫סתמיה דקט ‪ ,‬מכ"ש חליצת קט דלא מהני‪ ,‬ותמיה‬
‫מהשולח גט לאשתו וחוזר ומבטל השליחות‪ ,‬ומשני‪,‬‬ ‫בעיני א נעלמה דברי תוס' הללו מהגאו חכ‬
‫הת כל כמה דלא מטא גיטא לידה דבור ודבור הוא‪,‬‬
‫ומשו כ כתבתי לעיל דמ"ש דסת יבמה קרובה‬ ‫צבי‚‪.‬‬

‫לביאה אינו עני לכא כלל והוא האמת‪.‬‬ ‫‪ ˘"ÓÂ‬עוד‪ ,‬דסת יבמה )אינה( קרובה לביאה והיה‬

‫]‪[‰˜ÊÁÓ ‡ÈˆÂ‰Ï ‚ÈÓ‬‬ ‫סבור ז"ל דהיינו סתמא לאו לחליצה קיימא‬
‫ובמח"כ אי הדמיו עולה יפה ויתבאר לפנינו אי"ה‪.‬‬
‫‪ ÔÈÚÎÂ‬ראיה לדברינו וגדולה מזה והוא מ"ש בכללי‬
‫‪ ˘"ÓÂ‬דאי לומר דברי שבלב אינ דברי כמו גבי‬
‫מגו לבעל כנסת הגדולה סי' ה' מגו להוציא‬
‫מחזקת אשת איש לא אמרינ ועמ"ש ש בתומי‬ ‫מעילה א"כ מ"ט פסול כתיבת גט בנכרי‪,‬‬
‫]מש"כ[ על זה‪ .‬ואי לא הרגישו במ"ש תוס' יבמות‬ ‫אע"כ דה"ל כאלו פירש‪ ,‬צ"ע‪ ,‬אכתי מה בכ דאנ‬
‫ק"כ ע"א ד"ה אמר רבא וכו' ובגטי כ"ח ע"א )ד"ה‬ ‫סהדי דעביד אדעתיה וכי עדי ה אנ סהדי ממה‬
‫מצאו( יע"ש מבואר דסמכינ על מגו להכשיר הגט‬ ‫שהבעה"ב יודע בעצמו שהיה בדעתו לומר מ‬
‫ע"י מגו‪ ,‬וע"כ צ"ל דזה לא מקרי להוציא מחזקת‬ ‫הדלוסקמא ואפ"ה מעל ומביא קרב מעילה‪ ,‬ואפשר‬
‫אשת איש‪ ,‬אעפ"י שהגט ביד השליח עדיי אינו‬ ‫ס"ל למסקנא דבכוונת הקנאה לא בעינ פיו ולבו‬
‫עומד להתגרש בו‪ ,‬דסת אשה לאו להתגרש בגט זה‬ ‫שוי ה"נ גבי מעילה דהוה נמי מעני הקנאה וכ‬
‫עומדת‪ ,‬ואי אנו דני עתה אלא להחזיר אבידתו של‬ ‫משמע קצת בב"מ מ"ח ע"א‪ ,‬וכ קידושי אשה‪ ,‬אבל‬

‫כל זה דוחק מבואר‪.‬‬

‫·‪‰¯Ú 'ÈÒ Á"‰Âˆ˜· Ì‚ ·˙Î ˆ"ÎÁ‰ ˙Ú„·  ȷ¯ ȯ·„Π.‰ÂˆÓ ˙ ÂÂΠȉ„ ˜ÈÒÓ Âȯ·„ ÛÂÒ·˘ ÂÈ·‡ Ì˘· ‡È·‰ Ì˘ ı·ÚÈ ˙Ïȇ˘· Ìχ .‬‬

‫‪.‡È ˙‡ ÛÂÒ Î 'ÈÒ ·"Á „ÒÁ ˙¯Â˙ ,„Ó 'ÚÒ ËÒ˜ 'ÈÒ ¯È‡Ó ˙È· ,‚Î 'ÈÒ Ú˘Â‰È ˜ÓÚ Ëˆ˜˙ ‰ÂˆÓ Á" Ó 'ÈÚ .„"˜Ò‬‬
‫‚‪.ÊÓ¯ ˙‡ ˙·Â˙Î ˘"·Â˜ 'ÈÚ .Ì˘ Ú˘Â‰È ˜ÓÚ ËÙ 'ÈÒ ‚"Á Ú"‰‡ Ìȯه ˙È· ˙"¢· ˆ"ÎÁ‰ ÏÚ Â˘˜‰ ÔΠ.‬‬

‫„‪‰Ë¢· Û‡ ¯˘Î Ë‚‰ ˙·È˙΄ ‡‰· ÍÙ‰Ï ‡¯·Ò '΢ (‡‰Â ‰"„ ·"Ú ·"΄) ÔÈËÈ‚ 'ÒÂ˙· 'ÈÚ :Ï"‰Ê· ¯Èډ ԇΠ¯"„ ‡È·‰ „ÒÁ ˙¯Â˙· .‬‬

‫‪Â‡Ï ‰Ë¢„ ‰ˆÈÏÁ ÔÈ ÚÏ Î"‡˘Ó ‰¯ÈÚ Ì˘Â Â¯ÈÚ Ì˘Â ‰Ó˘Â ÂÓ˘ ·˙Â΢ ‰Ó˘Ï „È·Ú˜„ ‡˙ÏÈÓ ‡ÁÎÂÓ„ ÌÂ˘Ó ‚"ÚÚ Ï„‚˘Î‬‬

‫·¯ ‪̉ȯ·„Ó ¯‡Â·Ó ȯ‰ ,Ë‚‰ ˙·È˙Î È·‚ ÂÓÎ ‰Ó˘Ï „È·Ú„ ‡˙ÏÈÓ ‡¯Î ÈÓ ‡Ï„ ÌÂ˘Ó Â˙‡ ÔÈ„ÓÏÓ ‚"ÚÚ „"·‰˘Î Û‡ ‡Â‰ ‰ˆÈÏÁ‬‬

‫„‪.Ï"Ó· Ï" ‰ Ò"Á‰ ˙¯·ÒÏ ‰¯È˙Ò ‰Ê Ôȇ„ ÌÈ È Ú‰ ˜ÏÁÏ „„ˆÏ ˘È Ó"Ó .‰ˆÈÏÁ·Ó ÈÙË ÂÈ˘ÚÓ ÍÂ˙Ó ˙¯ÎÈ Â˙·˘ÁÓ„ Ï"È Ë‚‰ ˙·È˙Î‬‬