Page 332 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯ˆ‬

‫וסופר ועדי באתרא דלא ידעו ולהשלי לה גט אי‬ ‫מפסדת כתובתה בתר דתיק רגמ"ה‪ ,‬משו דבאשה‬
‫מנדי אותו כי הוא אמר ברי לי שכדי עבד‪.Â‬‬ ‫נמי היכי דשיי עיגו ‪ ,‬מ"מ אי באתה לתבוע‬
‫כתובתה לא מהימנא מת בעלה כיו שתחלת ביאתה‬
‫]‡‪[‰ÏÚ·Ó ‰„·ڢ ÚÈ˜Ù‰Ï ‰ÏÂÎÈ ‰˘‡‰ ÔÈ‬‬ ‫אכתובה‪ .‬והנה קוד תקנת רגמ"ה כל בעל שאמר‬
‫זנתה אשתו לא בא אלא להרויח כתובתה דהרי‬
‫‡‪ Ì Ó‬הר" בפי' נדרי פ"י )צ‪ ,‬ע"ב( במסקנא הטע‬ ‫בלא"ה יכול לגרשה בע"כ‪ ,‬וע"כ לא בא אלא‬
‫לכתובה ולא הי' מהימ ‪ ,‬השתא נמי דגזר רגמ"ה‬
‫דמשנה אחרונה משו דהיא משועבדת לו‬ ‫ושיי עיגו גבי דידי'‪ ,‬ואיכא למימר דלא בא אלא‬
‫לתשמיש לאו כל כמינה להפקיע שיעבודו‪ ,‬עפי"ז‬ ‫להתירו מעיגו ‪ ,‬מ"מ צרי לית לה כתובה כיו‬
‫כתבו תוס' ש ובמרדכי קדושי סי' תק"ל בש הר'‬ ‫דרבינו גרשו לא תיק מידי בכתובה אי לנו כח‬
‫שמעו דבתר חדרגמ"ה א אוסר אשתו עליו לאו כל‬ ‫לשנות די הש"ס ע"י שו שינוי וחידוש בעול ‪,‬‬
‫כמיני'‪ ,‬דהרי הוא משועבד לה דיש סוברי כופי‬ ‫ומשמע דמגרש ונות כתובה ע"ש והוא חידוש‬
‫אותו ומשמש עמה‪ ,‬ואע"ג דחרגמ"ה תיקו הגאו‬ ‫דמשמע אי הי' נמנה רבינו גרשו היה יכולת בידו‬
‫הוא‪ ,‬מ"מ כל שיעבוד דאורייתא הוא‪ ,‬ולדידהו אפי'‬
‫קוד חרגמ"ה אי היה מתנה עמה בשעת קדושי‬ ‫ג"כ‪ ,‬אלא שלא נמנה על כ ‪.‬‬
‫ומשעבד עצמו שלא לגרשה בע"כ‪ ,‬שוב לא מהימ‬
‫לאוסרה עליו‪ ,‬דאפי' למ"ד שיעבודא בעלמא לאו‬ ‫]˙˜ ˙ ¯‚‪[ÂÏ ‰¯ÂÒ‡„ ‡Îȉ ‰"Ó‬‬
‫דאורייתא‪ ,‬היינו שישתעבדו נכסיו ע"י שיעבוד גופו‪,‬‬
‫אבל פשיטא דשיעבוד הגו דאורייתא‪ ,‬וכל פועל‬ ‫‪ ·˙ÎÂ‬רשב"א בתשוב' ]ח"א[ סי' תקנ"ז ח"ו לא‬
‫המשכיר עצמו לבעה"ב גופו קנוי מ התורה‬
‫לפעולתו זו מ התורה‪ ,‬ועי' בב"מ י"ב ע"ב‪ ,‬ומה לי‬ ‫תיק רגמ"ה על כ היכי דאסורה לו לפי‬
‫פעולה זו או פעולת עונתה‪ ,‬וכל תנאי שמתנה בשעת‬ ‫דבריו שזינתה‪ ,‰‬וכמעט נראה דב' תשובות סותרות‬
‫השכירות קיימי ה מ התורה‪ ,‬ולאו כל כמיניה‬ ‫דבסי' אל רל"ז לא היה רק גזירת המל ומ"מ כיו‬
‫להפקיע אותו השיעבוד ע"י שויא נפשיה חד"א‬ ‫שאגיד בה חיישי' שעיניו נת באחרת ויש לנו לגדור‬
‫לדעת הני פוסקי ‪ ,‬וכיו שכ הדי א התנה בפירוש‬ ‫גדר בפני הפריצי ‪ ,‬ובסי' תקנ"ז מיירי במקו גזירת‬
‫שלא לגרשה בע"כ‪ ,‬הה"נ בתר דתיקו רגמ"ה וכל‬
‫המתקדשת ע"ד המנהג והתקנה מתקדשת כמו בכל‬ ‫רגמ"ה וכ' שלא תיק בכה"ג‪.‬‬
‫פועל שעל דעת המנהג הוא נשכר כמבואר פ' כל‬
‫‪ „"ÚÏ ‰Â‬דודאי לא תיק רגמ"ה במקו איסור‬
‫הפועלי ולאו כל כמיניה להפקיע שעבודה‪.‬‬
‫וע"כ איהו דידע בנפשיה דאסורה עליו‬
‫]‚„¯ ‪[ÔÈ‡Â˘ ‰ ÔÓÊ ˙Ú‚‰· ˙ ÂÊÓ ·ÂÈÁ‬‬ ‫ממילא נאסרה בעונה‪ ,‬וא יכול להמציא לו מקו‬
‫לגרשה בע"כ לא עבר על חרגמ"ה‪ ,‬א לדיד הא לא‬
‫‪ ‰ÊÂ‬טעמו של פירש"י ר"פ המדיר )ע‪ ,‬ב( ובתוס' ש‬ ‫מהימ בכ והיא בחזקת כשרותה ומותרת אפי'‬
‫לכה"ג‪ ,‬א"כ ל"מ לבתר דתיק רגמ"ה אי לנו לסייעו‬
‫ד"ה שהגיע זמ וכו' היינו משו דאע"ג‬ ‫לעבור על החר כי בעינינו הוא כעובר על החר ‪,‬‬
‫דמזונות דרבנ מ"מ כיו שנשואי עפ"י התקנה זו‪,‬‬ ‫אלא אפי' היכא דליכא אלא גזירת המלכות שלא‬
‫הו"ל שיעבוד שלו דאורייתא‪ ,‬חו מאות הדברי‬ ‫לגרש בע"כ אלא ברשות ב"ד לא נית לו רשות ב"ד‪,‬‬
‫שתחלת תקנת כ היתה להקל בחיוב ‪ ,‬אבל לא‬ ‫כי למה לנו לפתוח פתח לפריצי ‪ ,‬ומ"מ לדידי'‬
‫שיהיה הוא יכול להפקיע ע"י עצמו‪ ,‬א ס"ל לרש"י‬ ‫אסירא עלי' ופטור מכל חייבי מיתות כי הוא אמר‬
‫ברי לי שאסורה עליו וא יכול להמציא לו מקו‬

‫‪.Ì˘ ˘"··Â ‡ 'ÈÒ Ú"‰‡ ‡"Ó¯ ˙‰‚‰ 'ÈÚ .‰Á¯Î ÏÚ· ‰˘¯‚Ï ÂÏ ¯˙ÂÓ˘ ¯ÂÚÈÎ È„ÈÚ· ÔÎ ·˙΢ ·Î˜ 'ÈÒ ˙ÂÓ·È È΄¯Ó ˙‰‚‰ 'ÈÚ .‰‬‬
‫]‪.[‚ 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ ‰‡¯Â‬‬

‫‪.È ‰· Ô˜È˙ ‡Ï„ Ì¢¯‚  ȷ¯ ˙ ˜˙Ï ‡˙ÈÏ ÂÏ ‰¯ÂÒ‡˘ ˙È Ï˘ ‰˙ ÈÊ·˘ Ú 'ÈÒ Â"Á· ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .‡Î‰ ͇ ‰"„ ˘ ÔÓÈÒ ÔÏ‰Ï Ì‚ ‰‡¯Â .Â‬‬
‫‪‰¯Ò‡  ‰˙ ÈÊ˘ ÚÂ„È˘ ‡"‡· ‡"·˘¯‰ ȯÈÈÓ Ê" ˜˙ 'ÈÒ·„ ‰‡¯ ˙ÂË˘Ù· .ˆ 'ÈÒ Ú"‰‡ „‡Ò‡ È"¯‰Ó ˙"¢·˘  ·¯ ˙·Â˘˙ ‰‡¯Â‬‬

‫‪˙ÂÒÁÂÈÓ‰ ‡"·˘¯‰ ˙"¢· ÔÎÂ) ÊϘ Ûχ 'ÈÒ· Ï·‡ .Î"Ú· ‰˘¯‚Ï ÂÏ ¯˙ÂÓ˘ ‡"·˘¯‰ ¯Ó‡ ‰Ê·Â ,‰˘¯‚Ï È‡„ ·ÈÈÁ ‚"‰Î· ‰ÏÚ· ÏÚ‬‬
‫‪¯ÓÂÏ ÔÓ‡ ÏÚ·‰ Ôȇ Î"Ú· ˘¯‚Ï ‡Ï˘ ‰"Ó‚¯Á ˘È˘ ÔÂÈ΄ ,‰˙ ÈÊ Â˙˘‡˘ „Á‡ „ÚÏ ÔÈÓ‡Ó ÏÚ·‰˘ ‡"·˘¯‰ ȯÈÈÓ (‚Ϙ 'ÈÒ Ô"·Ó¯Ï‬‬

‫˘‪.„"È˜Ò Â˘ 'ÈÒ Ó"ί„·Â Ë 'ÚÒ ÁÚ˜ 'ÈÒ Ú"‰‡ ‡"Ó¯ ˙‰‚‰ 'ÈÚ .˙¯Á‡ ͯ„· ˘¯‚Ï È"‡ ȯ‰˘ ,ÂÈÏÚ ‰¯Ò‡Ï ÍÎ È"Ú ‡"ÚÏ ÔÈÓ‡Ó‬‬