Page 332 - 5
P. 332
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ¯ˆ
וסופר ועדי באתרא דלא ידעו ולהשלי לה גט אי מפסדת כתובתה בתר דתיק רגמ"ה ,משו דבאשה
מנדי אותו כי הוא אמר ברי לי שכדי עבד. נמי היכי דשיי עיגו ,מ"מ אי באתה לתבוע
כתובתה לא מהימנא מת בעלה כיו שתחלת ביאתה
]‡[‰ÏÚ·Ó ‰„·ڢ ÚÈ˜Ù‰Ï ‰ÏÂÎÈ ‰˘‡‰ ÔÈ אכתובה .והנה קוד תקנת רגמ"ה כל בעל שאמר
זנתה אשתו לא בא אלא להרויח כתובתה דהרי
‡ Ì Óהר" בפי' נדרי פ"י )צ ,ע"ב( במסקנא הטע בלא"ה יכול לגרשה בע"כ ,וע"כ לא בא אלא
לכתובה ולא הי' מהימ ,השתא נמי דגזר רגמ"ה
דמשנה אחרונה משו דהיא משועבדת לו ושיי עיגו גבי דידי' ,ואיכא למימר דלא בא אלא
לתשמיש לאו כל כמינה להפקיע שיעבודו ,עפי"ז להתירו מעיגו ,מ"מ צרי לית לה כתובה כיו
כתבו תוס' ש ובמרדכי קדושי סי' תק"ל בש הר' דרבינו גרשו לא תיק מידי בכתובה אי לנו כח
שמעו דבתר חדרגמ"ה א אוסר אשתו עליו לאו כל לשנות די הש"ס ע"י שו שינוי וחידוש בעול ,
כמיני' ,דהרי הוא משועבד לה דיש סוברי כופי ומשמע דמגרש ונות כתובה ע"ש והוא חידוש
אותו ומשמש עמה ,ואע"ג דחרגמ"ה תיקו הגאו דמשמע אי הי' נמנה רבינו גרשו היה יכולת בידו
הוא ,מ"מ כל שיעבוד דאורייתא הוא ,ולדידהו אפי'
קוד חרגמ"ה אי היה מתנה עמה בשעת קדושי ג"כ ,אלא שלא נמנה על כ .
ומשעבד עצמו שלא לגרשה בע"כ ,שוב לא מהימ
לאוסרה עליו ,דאפי' למ"ד שיעבודא בעלמא לאו ]˙˜ ˙ ¯‚[ÂÏ ‰¯ÂÒ‡„ ‡Îȉ ‰"Ó
דאורייתא ,היינו שישתעבדו נכסיו ע"י שיעבוד גופו,
אבל פשיטא דשיעבוד הגו דאורייתא ,וכל פועל ·˙ÎÂרשב"א בתשוב' ]ח"א[ סי' תקנ"ז ח"ו לא
המשכיר עצמו לבעה"ב גופו קנוי מ התורה
לפעולתו זו מ התורה ,ועי' בב"מ י"ב ע"ב ,ומה לי תיק רגמ"ה על כ היכי דאסורה לו לפי
פעולה זו או פעולת עונתה ,וכל תנאי שמתנה בשעת דבריו שזינתה ,‰וכמעט נראה דב' תשובות סותרות
השכירות קיימי ה מ התורה ,ולאו כל כמיניה דבסי' אל רל"ז לא היה רק גזירת המל ומ"מ כיו
להפקיע אותו השיעבוד ע"י שויא נפשיה חד"א שאגיד בה חיישי' שעיניו נת באחרת ויש לנו לגדור
לדעת הני פוסקי ,וכיו שכ הדי א התנה בפירוש גדר בפני הפריצי ,ובסי' תקנ"ז מיירי במקו גזירת
שלא לגרשה בע"כ ,הה"נ בתר דתיקו רגמ"ה וכל
המתקדשת ע"ד המנהג והתקנה מתקדשת כמו בכל רגמ"ה וכ' שלא תיק בכה"ג.
פועל שעל דעת המנהג הוא נשכר כמבואר פ' כל
„"ÚÏ ‰Âדודאי לא תיק רגמ"ה במקו איסור
הפועלי ולאו כל כמיניה להפקיע שעבודה.
וע"כ איהו דידע בנפשיה דאסורה עליו
]‚„¯ [ÔÈ‡Â˘ ‰ ÔÓÊ ˙Ú‚‰· ˙ ÂÊÓ ·ÂÈÁ ממילא נאסרה בעונה ,וא יכול להמציא לו מקו
לגרשה בע"כ לא עבר על חרגמ"ה ,א לדיד הא לא
‰ÊÂטעמו של פירש"י ר"פ המדיר )ע ,ב( ובתוס' ש מהימ בכ והיא בחזקת כשרותה ומותרת אפי'
לכה"ג ,א"כ ל"מ לבתר דתיק רגמ"ה אי לנו לסייעו
ד"ה שהגיע זמ וכו' היינו משו דאע"ג לעבור על החר כי בעינינו הוא כעובר על החר ,
דמזונות דרבנ מ"מ כיו שנשואי עפ"י התקנה זו, אלא אפי' היכא דליכא אלא גזירת המלכות שלא
הו"ל שיעבוד שלו דאורייתא ,חו מאות הדברי לגרש בע"כ אלא ברשות ב"ד לא נית לו רשות ב"ד,
שתחלת תקנת כ היתה להקל בחיוב ,אבל לא כי למה לנו לפתוח פתח לפריצי ,ומ"מ לדידי'
שיהיה הוא יכול להפקיע ע"י עצמו ,א ס"ל לרש"י אסירא עלי' ופטור מכל חייבי מיתות כי הוא אמר
ברי לי שאסורה עליו וא יכול להמציא לו מקו
.Ì˘ ˘"··Â ‡ 'ÈÒ Ú"‰‡ ‡"Ó¯ ˙‰‚‰ 'ÈÚ .‰Á¯Î ÏÚ· ‰˘¯‚Ï ÂÏ ¯˙ÂÓ˘ ¯ÂÚÈÎ È„ÈÚ· ÔÎ ·˙΢ ·Î˜ 'ÈÒ ˙ÂÓ·È È΄¯Ó ˙‰‚‰ 'ÈÚ .‰
].[‚ 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ ‰‡¯Â
.È ‰· Ô˜È˙ ‡Ï„ Ì¢¯‚  ȷ¯ ˙ ˜˙Ï ‡˙ÈÏ ÂÏ ‰¯ÂÒ‡˘ ˙È Ï˘ ‰˙ ÈÊ·˘ Ú 'ÈÒ Â"Á· ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .‡Î‰ ͇ ‰"„ ˘ ÔÓÈÒ ÔÏ‰Ï Ì‚ ‰‡¯Â .Â
‰¯Ò‡  ‰˙ ÈÊ˘ ÚÂ„È˘ ‡"‡· ‡"·˘¯‰ ȯÈÈÓ Ê" ˜˙ 'ÈÒ·„ ‰‡¯ ˙ÂË˘Ù· .ˆ 'ÈÒ Ú"‰‡ „‡Ò‡ È"¯‰Ó ˙"¢·˘  ·¯ ˙·Â˘˙ ‰‡¯Â
˙ÂÒÁÂÈÓ‰ ‡"·˘¯‰ ˙"¢· ÔÎÂ) ÊϘ Ûχ 'ÈÒ· Ï·‡ .Î"Ú· ‰˘¯‚Ï ÂÏ ¯˙ÂÓ˘ ‡"·˘¯‰ ¯Ó‡ ‰Ê·Â ,‰˘¯‚Ï È‡„ ·ÈÈÁ ‚"‰Î· ‰ÏÚ· ÏÚ
¯ÓÂÏ ÔÓ‡ ÏÚ·‰ Ôȇ Î"Ú· ˘¯‚Ï ‡Ï˘ ‰"Ó‚¯Á ˘È˘ ÔÂÈ΄ ,‰˙ ÈÊ Â˙˘‡˘ „Á‡ „ÚÏ ÔÈÓ‡Ó ÏÚ·‰˘ ‡"·˘¯‰ ȯÈÈÓ (‚Ϙ 'ÈÒ Ô"·Ó¯Ï
˘.„"È˜Ò Â˘ 'ÈÒ Ó"ί„·Â Ë 'ÚÒ ÁÚ˜ 'ÈÒ Ú"‰‡ ‡"Ó¯ ˙‰‚‰ 'ÈÚ .˙¯Á‡ ͯ„· ˘¯‚Ï È"‡ ȯ‰˘ ,ÂÈÏÚ ‰¯Ò‡Ï ÍÎ È"Ú ‡"ÚÏ ÔÈÓ‡Ó