Page 333 - 5

‫‪‡ˆ¯ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ קא‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫‪ ̇Â‬אמר שראה שזינתה מיכ לא כייפינ ליה‬ ‫היינו במזונות קבועי שא"א לאשה בלא ה ‪ ,‬אבל‬
‫הגיע זמ ולא נישאו שאי תחילת הקדושי אדעתיה‬
‫לנהוג שו אישות לא שאר כסות ועונה‪ ,‬א‬ ‫דהכי‪ ,‬אלא מקרה הוא שלא נישאת בזמנו‪ ,‬וא יארע‬
‫לא מסייעי ליה לגרש בע"כ ולא יזדקקו ליה סופר‬ ‫המקרה חייבוהו חכמי במזונות‪ ,‬אהא לא שיי‬
‫ועדי ‪ ,‬ומכ"ש רב מסדר גט כלל‪ ,‬א הכא השתא‬ ‫שנשתעבד לה‪ ,‬אלא חכמי הטילו עליו חיוב‬
‫בנידו שלפנינו שהיא מוחזקת בפריצות בלא"ה‪,‬‬ ‫לכשיגיע הזמ יכול לאסור ע"י קונ ‪ ,‬ומ"מ פליגי‬
‫וכבר עמדו לדי ונפסק ביניה שא יראה בה עוד‬ ‫תוס' על זה‪ .‬אבל תקנתא דרגמ"ה בודאי שיעבוד‬
‫אשמת דבר תצא‪ ,‬והרי קמ שהבעל פירש ממנה זה‬ ‫דאורייתא הוא ולמ"ד דבאומרת היא טמאה אני ל‬
‫שנתי מחמת זה‪ ,‬ועכשיו כריסה בי שיניה‪ ,‬ואונס‬ ‫לא מצי אסרה נפשה עליו‪ ,‬הכי נמי הוא לא מצי‬
‫לא שכיח וחזקת כשרות לית לה כדי שנטעו‬
‫בעבורה מידי דלא שכיחא‪ ,‬ובשג שהרי יש ע"א‬ ‫למיסר נפשיה עליה‪.Ê‬‬
‫כשר וכמה עדי פסולי שזלזלה נפשה בפניה‬
‫ואמרה שבעלה בפרישתו ממנו גר לה זה דמחמת‬ ‫‪ ‰‡¯ Â‬דלא נאמרה שיטה זו אלא במכחשת אבל‬
‫צערה דגופה דפרישות דר אר אלבשה יצרה ולא‬
‫מציא למיק בנפשה‪ ,‬וא"כ כיו שכבר זלזלה נפשה‬ ‫במודית או שותקת הרי מחלה שיעבודה‬
‫בכ ‪ ,‬יותר היה נוח לה לומר נאנסתי וע"כ רגלי‬ ‫רגע אחד ונאסרה עליו‪ ,‬שוב אינה חוזרת להיתרה‪,‬‬
‫לדבר שג אנחנו נאמי שהרתה לזנוני ‪ ,‬ע"כ אפי'‬ ‫ומכ"ש כשהיא אומרת זינתה ולבו מאמי לדבריה‪.‬‬
‫לא ראה שזינתה רק מחמת כריסה בי שיניה פטור‬
‫‡‪ Ì Ó‬רוב הפוסקי והמפרשי לא ס"ל ה דלא‬
‫משאר כסות ועונה‪.‬‬
‫מצי למיסר נפשיה עליה‪ ,‬ומיהו א חוזר‬
‫‡‪ Í‬אפי' ראה שזינתה אינני מסכי לגרש בע"כ‬ ‫הוא בו ומכ"ש אי איכא עדי שהיא כשירה‪ ,‬ורק‬
‫דלהרשב"א מ"מ שויא נפשיה חד"א ככל איסורי‬
‫וידינו אל תהיה בזה ובכיוצא בו‪ ,‬א נתיר לו‬ ‫שבתורה ולא מצי הדר ביה‪ ,‬אבל הכא כי הדר ביה‬
‫להשליש לה גט ולישא אחרת דאותו החר לא חמיר‬ ‫הא לא אתאינ עלה אלא משו נדר וקבלה‪ ,‬אפשר‬
‫כ"כ כמבואר בתשו' הר" )סי' מח(‪ ,‬וא תתרצה ליטול‬ ‫דמודי דלאו כל כמיניה להפקיע השיעבוד‪ ,‬דלא‬
‫גיטה אחר שנשא אחרת לעני גביות כתובה אחר‬ ‫עדי קבלה זו מקונ ממש‪ ,‬א כשעמד בדבורו‬
‫שהודית בפני ע"א‪ ,‬לא גרע מע"א מעיד שהיא פרועה‬ ‫שראה שזינתה ואד נאמ על עצמו יותר ממאה‬
‫ועכ"פ לא תגבה בלי שבועה להכחיש העד ומי יימר‬ ‫איש‪ ,‬בהא פליגי רוב הפוסקי אי נכו אותו‬
‫דמשתבעת‪ ,‬ע"כ ישליש הגט בלי כתובה‪ ,‬ואז‬ ‫להאכילו דבר האסור לו מה"ת לפי ראיית עיניו‪,‬‬
‫כשתתרצה יקוב הדי ביניה ועכשיו נתיר לו לישא‬ ‫ובמשנה אחרונה טעמא אחריתא איכא כמ"ש ובררנו‬
‫אחרת אפי' בלי מאה רבני כ דעתי העניה נוטה‪.‬‬
‫לעיל בעזה"י‪.‬‬
‫‪ ÔÚÈÂ‬נטרדתי היו באפיית מצות ושארי הטרדות‬
‫‪  ί‡‰‬בדבר הזה אעפ"י שנמצא בדברי גאוני‬
‫רבות לא אוכל לבא בראיות ברורות יתנו‬
‫עדיה ויצדקו‪ ,‬ודי לחכ המבי מדעתו‪ ,‬ומ"מ צויתי‬ ‫אחרוני ותשובותיה דלא נחתו לכ‬
‫להעתיק לו מחי' למס' נדרי שרש עני פלוגתת‬ ‫וקטנ עבה ממתני‪ ,‬מ"מ לא מנעתי לכתוב מה‬
‫הפוסקי הנ"ל ועל מה אדניה הוטבעו וליישר‬ ‫שנלע"ד והמעיי לו משפט הבחירה ולא אומר קבלו‬
‫אורחת ש"ס בבלי וירושלמי כל חד וחד לפו‬ ‫דעתי ח"ו‪ ,‬ולא יסמכו עלי בשו דבר כי א עפ"י‬

‫חורפיה ודי בזו לפי שעה‪.‬‬ ‫הכרעת מי שראוי להכריע‪.‬‬

‫‪Â˘Ù Î ‚Á‰ ˙ÁӢ ˙Âί· ÈÓ˙ÂÁ Ïη Ì˙ÂÁ È ‰Â‬‬ ‫‪ ÔÂ„È ·Â‬שלפנינו אי לא הי' אלא שכריסה בי שיניה‬
‫‪. "‡ ˘Ù  ‰Ùȉ‬‬
‫ואפילו הוא ידע בנפשו שלא נגע בה בכל‬
‫‪.Ï"ÁÙ˜˙ ÔÒÈ ‡"È '„ ÌÂÈ ·"Ù‬‬ ‫אות הימי ‪ ,‬מ"מ אפשר כיו שנאנסה והא דלא‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫טענה כ משו דבושה לטעו כ ‪ ,‬או אשה חסה על‬
‫בנה ממזר‪ ,‬א"כ לא שויא נפשיה חד"א במה שאמר‬
‫שלא בא עליה אפשר כופי אותו ונוהג עמה אישות‪.‬‬

‫‪.ÔÎ ·˙΢ ʘ ÔÓÈÒ ÔÏ‰Ï Ì‚ ‰‡¯Â .Ê‬‬