Page 338 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯ˆ‪Â‬‬

‫בעל פרשי ומה נעשה הולד‪ ,‬והמיעוט של נוא לא‬ ‫כגו שמתרי בבועל אשת איש‪ ,‬ועכשיו טוענת ברי‬
‫הצליח‪ .‬א מי ראה שהבעל בעל רוב בעילות‪ .‬וע"כ‬ ‫לי שכבר מת בעלי אז‪ ,‬שלדעתו אי ממיתי אותה‬
‫זה נבנה על יסוד חזקת המנהג הנהוג בעול שהבעל‬ ‫וכאשר אבאר לקמ אי"ה‪ ,‬וע"ז מהני התראה כיו‬
‫ע אשתו בועל רוב בעילות בזמנ ובהיתר ולא‬ ‫שקבלה התראה ולא הודיעה מיד להמתרי כבר מת‬
‫הנוא ‪ ,‬נמצא ממכה אביו ואמו מוכח רוב וג חזקת‬ ‫בעלי לא מהימנת שוב‪ ,‬אבל במה שהוא עצמו אינו‬
‫המנהג ולזה לא מהני שו ברי‪ ,‬א חזקה דנימא‬ ‫יודע כגו ב המכה אביו וא"א לו לידע א אביו‬
‫העמד דבר על חזקתו כמו שהיה שעה אחת עדיי כ‬ ‫הוא או לאו לולי דאזלי' בתר רובא‪ ,‬וכ הרוצח א"א‬
‫הוא ולא נשתנה‪ ,‬זה ילפינ )חולי י‪ ,‬ב( מבית המנוגע‬ ‫לו לידע א הנרצח של או טרפה מה יועיל קיבול‬
‫וגזה"כ הוא‪ ,‬ומשו"ה אשה שהיא בחזקת א"א אעפ"י‬ ‫התראה והיתר עצמו למיתה‪ ,‬וכי בדידי' ורצונו תליא‬
‫שנשתנה העני ‪ ,‬מ"מ היא בחזקתה והורגי על זה‪,‬‬ ‫להתיר עצמו על מג ‪ .‬וממילא ליתא נמי מה שרצה‬
‫אבל ברי שלה מועיל בשעת התרא' א תאמר מיד‬ ‫ליישב על קו' שלו הנ"ל מה יועיל שהשפחה קיבלה‬
‫ברי לי שמת בעלי וג הבועל יודע כ ‪ ,‬פטורי‬ ‫התראה בשעת ביאה עצמה למכות וקבלה על עצמו‬
‫שניה לדעת הרשב"א הנ"ל‪ .‬הארכתי קצת מפני‬ ‫שאפי' יגמור ביאתו תלקה‪ ,‬אבל מ"מ לבסו נשמט‬
‫שהרב ב"ש סי' י"ט הנ"ל )סק"א( לא עמד בזה‬ ‫ממנה ולא גמר ביאתו ומה לה לעשות ואי תלקה‬

‫ע"ש·‪.‬‬ ‫וא"כ קושיתו עצומה‪.‬‬

‫]·˘‪[‰‡È· ¯Ó‚ Ô ÈÚ· ‰Ù¯Á ‰ÁÙ‬‬ ‫]‪[‚¯‰˙ χ ˜È„ˆÂ Ș Â‬‬

‫‪ ȇÓÂ‬דקמ יש לפנינו ב' חזקות הרואה כדר‬ ‫‡‪ Í‬ישמעני‪ ,‬הנה יסודות דברי פ"י המה דברי‬

‫המנאפי סברא גדולה היא וחזקת המנהג‬ ‫רשב"א )ביבמות ר"פ האשה רבה( ]קדושי סו‪,‬‬
‫הנהוג בטבע העול אש בנעורת‪ ,‬ובודאי עשה אשר‬ ‫א[ ומהרש"א ש )יבמות פח‪ ,‬ב( והעני כל שאנו‬
‫זמ והכניס עטרה לכה"פ והורגי על זה‪ ,‬ואינו יכול‬ ‫הורגי על חזקה א יטעו ברי לי שלא כ הוא נקי‬
‫לומר ברי לי שלא הכנסתי‪ ,‬א יותר מזה אי כא‬ ‫וצדיק אל תהרוג‪ ,‬הא כיצד ב' אומרי מת וב'‬
‫חזקת המנהג בטבע כי אפשר כיו ששבר יצרו‬ ‫אומרי לא מת מ התורה היא אשת איש גמורה‬
‫ותאותו פורש ודש מבפני וזורה מבחו כדר‬ ‫דמוקמינ לה על חזקה קמייתא וא בא עליה אחד‪,‬‬
‫המנאפי ‪ ,‬א מהכנסת עטרה ואיל נהי דפסקה‬ ‫הוא והיא נחנקי אעפ"י שאפשר שמת בעלה‪ ,‬מ"מ‬
‫חזקה הראשונה חזקת הטבע‪ ,‬מ"מ מתחיל חזקה‬ ‫כ הלכה למשה מסיני דמוקמינ הדבר בחזקה כמו‬
‫שניה כיו שידעינ בודאי שהכניס העטרה אמרי' כ‬ ‫שהיה מאז מעול ולא נשתנה‪ ,‬א א הבועל‬
‫הוא ולא פירש‪ ,‬וחזקה כאשר הי' כ הוא ולא פי'‬ ‫והנבעלת צווחי יודעי אנו בודאי והיינו במיתתו‬
‫עד שגמר ביאתו‪ ,‬דאי לומר כא הרי עכשיו פירש‬ ‫ומיד לא קבלו התראה והרי דבריה ‪ ,‬אפשר ע"ז‬
‫לפנינו זה הוא שטות שהלא כ היא וסת העני‬ ‫כתיב נקי וצדיק אל תהרוג והוא סברה נכונה וישרה‪.‬‬
‫להשאר ש עד שימות האבר‪ ,‬ובכל העריות לא‬
‫נפקא ל מידי דבהכנסת עטרה לבד חייב‪ ,‬א‬ ‫]‪[‚‰ Ó‰ ˙˜ÊÁ ‡¯˜ÈÚÓ„ ‰˜ÊÁ‬‬
‫בשפחה חרופה דבעי גמר ביאה מהימ הוא לומר‬
‫לא גמרתי ביאתי ואי לחייבו קרב ואינו מכחיש‬ ‫‡‪ Í‬יש חזקה אחרת‪ ,‬כגו שבאה ובנה מורכב על‬

‫עדי וא"ש דברי ש"ס ר"פ אמרו לו‚‪.‬‬ ‫כתיפה שבש"ע אה"ע סי' י"ט שסוקלי על‬
‫חזקה זו ולא מהימני לומר שאינה אמו של זה‪ ,‬הת‬
‫]·¯‪[‰Ù¯Á ‰ÁÙ˘· ȯ·Â È‬‬ ‫חזקה של מנהג עול ואנ סהדי שנוהגי כ בודאי‬
‫בנה הוא ושוב לא מהני ברי‪ ,‬ובירושלמי )קדושי פ"ד‬
‫‡‪ Í‬א הוא מביא קרב ואומר ברי לי שגמרתי‬ ‫ה"י( ילי חזקה זו ממכה אביו ואמו‪ ,‬פי' אפי' נימא‬
‫דאזלי בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל‪ ,‬היינו אי‬
‫ביאתי והיא טוענת ברי שלא גמר ביאתו‬ ‫היינו רואי שהבעל בעל רוב בעילות אמרי' כל‬
‫מוקמינ ברי בהדי ברי ואוקמא אחזקה ומלקי‬ ‫דפריש מ הבעילות והצליח לולד מרוב בעילות של‬
‫אותה‪ ,‬ודי זה לא שיי בשני אומרי מת ושני‬

‫·‪.(· ‰¯Ú‰ „ÈÏ) ÁÚ 'ÈÒ ˙Ó‡‰Â ‰"„ Ê"Ú 'ÈÒ ,‡ ˙‡ ÂÚ 'ÈÒ ,ËÂ˘Ù ‰ ‰Â ‰"„ ‡Ó 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ ˘"·‰ ÏÚ ¯ÈÚ‰ ÔΠ.‬‬
‫‚‪.Ì˘ ÔÈȈӷ „ ˙‡ ‰Ï ‰ÂˆÓ Í ÈÁ ˙Á Ó ‡"‰ ‰‡È· ȯÂÒȇ 'Ï‰Ó ‡"Ù ÁÓ˘ ¯Â‡ „ÂÚ ÔÈÈÚ .‬‬