Page 340 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯‪ˆÁ‬‬

‫דמגיע העדות לאשה אחרת לא מהימניה היה ראוי‬ ‫המעידי היפ מדבריו של בע"ד הנ"ל‪ ,‬נמצא הוא‬
‫לשמוע כי הסברא נכונה‪ ,‬אבל הוא נגד הש"ס‬ ‫אומר שמעול לא הודה והאשה וקרוביה אומרי‬
‫דיבמות ס"פ אלמנה )סט‪ ,‬ב( דאמר מנא אמינא לה‬ ‫שהודה‪ ,‬פטורי מפדיו בכורי כמבואר בש"ע י"ד‬
‫דתנ ילדה תאכל‪ ,‬ואי ס"ד כנב"י מהדורא תנינא‬ ‫סי' ש"ה ובש" ש ס"ק כ"ג‡‪ .‬ופשוט שאינו יורד‬
‫הנ"ל מאי ראיה מאוכלת תרומה דלעצמה‪] ,‬מחשש[‬ ‫לנחלת שמ" הנ"ל‪ ,‬ואשתו חולצת שהרי הוא נשאה‬
‫)מ(ילדה ממזר דלאחריני‪ ,‬ואע"ג דלעני ספק ממזר‬ ‫ואמר שאי לו בני ועדיי אומר כ ‪ ,‬והרי היא‬
‫מודה רמב" דמהימני אפי' לאחריני הואיל והוא רק‬ ‫בחזקת אסורה לעלמא‪ .‬ועיי קידושי' ס"ד ע"א‬
‫דרבנ מ"מ מנ"ל לרבא להוכיח זה מילדה תאכל‬
‫ובפוסקי ש ‪.‬‬
‫בתרומה·‪.‬‬
‫‡‪ Ì Ó‬אי היה יבו נוהג בינינו אז א ימצאו ב'‬
‫‪ ¯˙ÂȉÂ‬נלע"ד ליישב פסק הרמב" על אחד משני‬
‫מקרובי הב שאינ קרובי זה לזה וראוי‬
‫אופני ‪ ,‬א' היכא דהיא עבדא איסורא כגו‬ ‫להצטר זע"ז כשרי ה להעיד על האשה שתאסר‬
‫שהיא עצמה תאכל תרומה שלא כדי מהימנת על‬ ‫לאחיו של זה לומר ששמעו מפיו שהודה פע אחת‬
‫עצמה ומתו שמהימנת על עצמה מהימנת נמי על‬ ‫שיש לו ב ‪ ,‬כי העדות הזה אינינו נוגע להב רק‬
‫כל העול ותאכל היא ועבדיה ובניה יוצאי חלציה‬ ‫להאשה‪ ,‬והיינו כששמעו הודאתו טר שקידש‬
‫על עדותה‪ ,‬ומיניה מייתי רבא ראיה לארוס וארוסתו‬ ‫האשה שהיא קרובת ‪ ,‬דמשקידש נעשו העדי‬
‫דעבדית אסורא להשאר אצל בעלה באיסור ומהימנת‬ ‫פסולי לו‪ ,‬וא על גב שעכשיו נתרחקו בעי' תחלתו‬
‫על עצמה למימר מיניה‪ ,‬והה"נ דנאמנת על הולד‬ ‫וסופו בכשרות‪ ,‬עיי' ב"ב קכ"ח )ע"א( ובפוסקי ש ‪,‬‬
‫שלא יהיה ממזר אפילו אי ספק ממזר דאורייתא‪ ,‬וא‬ ‫אבל מ"מ חליצה בעינ אע"ג שיש עדי שכבר הודה‬
‫מת הארוס בלי בני אחרי פטורה היא וכל נשיו‬ ‫כאשר יבואר לקמ אי"ה‪ .‬ומכ"ש הכא שהוא אומר‬
‫מחליצה‪ ,‬דמתו שנאמנת על עצמה נאמנת על‬ ‫עתה שאי לו בני והעדי אינ מכחישי' שיש לו‬
‫אחרי ‪ .‬וסברא זו דמתו שנאמנת על עצמה נאמנת‬ ‫אלא שהוד' ועכשיו חוזר מהודאתו וקידש האשה‬
‫נמי על אחרי כתב רמב" בחי' ריש גיטי )ב‪ ,‬ב(‬ ‫השני' על דעת שאי לו בני ‪ ,‬פשיטא שצריכה‬
‫דעיקר קרא וספרה לה מהאי טעמא הוא שמתו‬
‫שהאשה נאמנת על עצמה נאמנת על בעלה‪ .‬וכל זה‬ ‫חליצה‪.‬‬
‫היכא דעבדא היא עצמה איסור‪ ,‬א בהלכות יבו‬
‫מיירי רמב" מפנויה שעיברה דהיא לא עבדה‬ ‫]‪[„"‰ Á"Â·È 'Ï‰Ó ‚"Ù Ì"·Ó¯‰ ȯ·„ ·Â˘È‬‬
‫איסורא כלל שהרי פנויה היא ואינה זקוקה ליבו‬
‫בלא"ה ולא מיירי מכהנת שאוכלת בתרומה‪ ,‬א"כ לא‬ ‫‪ ‡ÏÂ‬עוד‪ ,‬אפי' איכא עדי כשרי המעידי בפני‬

‫תאומ לפטור אשתו של זה מחליצה‪.‬‬ ‫ב"ד הראוי שהודה אז שבא עליה והיה‬
‫ההודאה בלי איומי באופ שכשכופר עתה ה"ל‬
‫‪ ‡¯·ÒÂ‬זו לחלק בי עבדי אסורא ללא עבדי איסורא‬ ‫הוחזק כפר ומאמיני לעדי שהודה שבא עליה‪.‬‬
‫מ"מ מי יבוא אחרי הרמב" )הל' יבו וחליצה פ"ג‬
‫מבואר בתוס' חגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה‬ ‫ה"ד( שפסק דמ"מ צריכה אשתו חליצה דחיישינ‬
‫וכו' אלא שדבריה צריכי ביאור רחב מבוארי‬ ‫דאפקריה נפשה לעלמא‪ ,‬וקבע הרב"י בש"ע )סי' קנו‬
‫אצלינו במקו אחר‚ ופה אקצר ואומר‪ ,‬דעכ"פ מה‬ ‫ס"ט( ולא נחלק עליו‪ ,‬והאחרוני ב"ח וב"ש )סי' ד‬
‫שהקשו תוס' ממעוברת ולא ממדברת היינו משו‬ ‫סק"מ( טרחו ליישב דבריו איכפל כל הנ פרסי‬
‫דמדברת שראינו נבעלה או לכל הפחות נסתרה‪ ,‬וכיו‬ ‫למיעקרי בסברת הכרס של הגאו בעל נחלת שבעה‪.‬‬
‫דכבר נחשדה באיסור תו לא האמי ר' יהושע אפי'‬ ‫והנה כל דברי האחרוני ביישוב דברי הרמב"‬
‫לא עבדית אסורא )בעדי (‪ ,‬משא"כ בתולה שעיברה‬ ‫דחוקי ‪ ,‬ומ"ש נב"י )אבעה"ז מה"ת סי' כז( לחלק‬
‫דאיכא למימר נאנסה ולא נחשדה מעול והרי היא‬ ‫דתרומה דלנפשה מהימנת על עצמה אבל לחליצה‬
‫בחזקת צדקת לפנינו‪ ,‬דהרי קמ במסקנא חיישינ‬

‫‪„˜ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪˙‡È·· ‰ÏÏÁ˙  ‡Â‰ ¯ÊÓÓ ‡ÏÈÓÓ Â˙˘ÈÁÎÓ 'ÈÙ‡ ‡Â‰ ‰È„È„ ‡Ï„ ¯ÓÂÏ ÔÓ‡ „ ÔÂÈÎ Â˙˘‡· Ê"ÈÙÏ :Ï"‰Ê· ·˙Î ‚Î ˜"ÒÂÒ· Ì˘ Í"˘‰ .‬‬

‫‪.‡ È„Ï Ú"ˆÚ τ‚È˘ÎÏ ÔÂÈ„Ù· ·ÈÈÁ ÔΉ ‰ÏÚ·‰‬‬
‫·‪.ÊÚ 'ÈÒ ÏÈÚÏ .Ì˘ ˙¯ډ· ÔÈÂˆÓ·Â Ë 'ÈÒ ‡ ˜ÏÁ ÏÈÚÏ Ì‚ ‰‡¯ .‬‬
‫‚‪.Ì˘ ‰‚È‚Á Ò"˙Á 'ÈÁ 'ÈÚ .‰·Á¯‰ ¯˙È· Âχ Ìȯ·„  ȷ¯ ·˙΢ ÌÈÙÒ ˙ÂÓÂ˜Ó Ì˘ ˙¯ډ·Â · ‰¯Ú‰· ÔȈӷ ‰‡¯ .‬‬