Page 340 - 5
P. 340
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ¯ˆÁ
דמגיע העדות לאשה אחרת לא מהימניה היה ראוי המעידי היפ מדבריו של בע"ד הנ"ל ,נמצא הוא
לשמוע כי הסברא נכונה ,אבל הוא נגד הש"ס אומר שמעול לא הודה והאשה וקרוביה אומרי
דיבמות ס"פ אלמנה )סט ,ב( דאמר מנא אמינא לה שהודה ,פטורי מפדיו בכורי כמבואר בש"ע י"ד
דתנ ילדה תאכל ,ואי ס"ד כנב"י מהדורא תנינא סי' ש"ה ובש" ש ס"ק כ"ג‡ .ופשוט שאינו יורד
הנ"ל מאי ראיה מאוכלת תרומה דלעצמה] ,מחשש[ לנחלת שמ" הנ"ל ,ואשתו חולצת שהרי הוא נשאה
)מ(ילדה ממזר דלאחריני ,ואע"ג דלעני ספק ממזר ואמר שאי לו בני ועדיי אומר כ ,והרי היא
מודה רמב" דמהימני אפי' לאחריני הואיל והוא רק בחזקת אסורה לעלמא .ועיי קידושי' ס"ד ע"א
דרבנ מ"מ מנ"ל לרבא להוכיח זה מילדה תאכל
ובפוסקי ש .
בתרומה·.
‡ Ì Óאי היה יבו נוהג בינינו אז א ימצאו ב'
¯˙ÂȉÂנלע"ד ליישב פסק הרמב" על אחד משני
מקרובי הב שאינ קרובי זה לזה וראוי
אופני ,א' היכא דהיא עבדא איסורא כגו להצטר זע"ז כשרי ה להעיד על האשה שתאסר
שהיא עצמה תאכל תרומה שלא כדי מהימנת על לאחיו של זה לומר ששמעו מפיו שהודה פע אחת
עצמה ומתו שמהימנת על עצמה מהימנת נמי על שיש לו ב ,כי העדות הזה אינינו נוגע להב רק
כל העול ותאכל היא ועבדיה ובניה יוצאי חלציה להאשה ,והיינו כששמעו הודאתו טר שקידש
על עדותה ,ומיניה מייתי רבא ראיה לארוס וארוסתו האשה שהיא קרובת ,דמשקידש נעשו העדי
דעבדית אסורא להשאר אצל בעלה באיסור ומהימנת פסולי לו ,וא על גב שעכשיו נתרחקו בעי' תחלתו
על עצמה למימר מיניה ,והה"נ דנאמנת על הולד וסופו בכשרות ,עיי' ב"ב קכ"ח )ע"א( ובפוסקי ש ,
שלא יהיה ממזר אפילו אי ספק ממזר דאורייתא ,וא אבל מ"מ חליצה בעינ אע"ג שיש עדי שכבר הודה
מת הארוס בלי בני אחרי פטורה היא וכל נשיו כאשר יבואר לקמ אי"ה .ומכ"ש הכא שהוא אומר
מחליצה ,דמתו שנאמנת על עצמה נאמנת על עתה שאי לו בני והעדי אינ מכחישי' שיש לו
אחרי .וסברא זו דמתו שנאמנת על עצמה נאמנת אלא שהוד' ועכשיו חוזר מהודאתו וקידש האשה
נמי על אחרי כתב רמב" בחי' ריש גיטי )ב ,ב( השני' על דעת שאי לו בני ,פשיטא שצריכה
דעיקר קרא וספרה לה מהאי טעמא הוא שמתו
שהאשה נאמנת על עצמה נאמנת על בעלה .וכל זה חליצה.
היכא דעבדא היא עצמה איסור ,א בהלכות יבו
מיירי רמב" מפנויה שעיברה דהיא לא עבדה ][„"‰ Á"Â·È 'Ï‰Ó ‚"Ù Ì"·Ó¯‰ ȯ·„ ·Â˘È
איסורא כלל שהרי פנויה היא ואינה זקוקה ליבו
בלא"ה ולא מיירי מכהנת שאוכלת בתרומה ,א"כ לא ‡ÏÂעוד ,אפי' איכא עדי כשרי המעידי בפני
תאומ לפטור אשתו של זה מחליצה. ב"ד הראוי שהודה אז שבא עליה והיה
ההודאה בלי איומי באופ שכשכופר עתה ה"ל
‡¯·ÒÂזו לחלק בי עבדי אסורא ללא עבדי איסורא הוחזק כפר ומאמיני לעדי שהודה שבא עליה.
מ"מ מי יבוא אחרי הרמב" )הל' יבו וחליצה פ"ג
מבואר בתוס' חגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה ה"ד( שפסק דמ"מ צריכה אשתו חליצה דחיישינ
וכו' אלא שדבריה צריכי ביאור רחב מבוארי דאפקריה נפשה לעלמא ,וקבע הרב"י בש"ע )סי' קנו
אצלינו במקו אחר‚ ופה אקצר ואומר ,דעכ"פ מה ס"ט( ולא נחלק עליו ,והאחרוני ב"ח וב"ש )סי' ד
שהקשו תוס' ממעוברת ולא ממדברת היינו משו סק"מ( טרחו ליישב דבריו איכפל כל הנ פרסי
דמדברת שראינו נבעלה או לכל הפחות נסתרה ,וכיו למיעקרי בסברת הכרס של הגאו בעל נחלת שבעה.
דכבר נחשדה באיסור תו לא האמי ר' יהושע אפי' והנה כל דברי האחרוני ביישוב דברי הרמב"
לא עבדית אסורא )בעדי ( ,משא"כ בתולה שעיברה דחוקי ,ומ"ש נב"י )אבעה"ז מה"ת סי' כז( לחלק
דאיכא למימר נאנסה ולא נחשדה מעול והרי היא דתרומה דלנפשה מהימנת על עצמה אבל לחליצה
בחזקת צדקת לפנינו ,דהרי קמ במסקנא חיישינ
„˜ ÔÓÈÒ
‡˙‡È·· ‰ÏÏÁ˙  ‡Â‰ ¯ÊÓÓ ‡ÏÈÓÓ Â˙˘ÈÁÎÓ 'ÈÙ‡ ‡Â‰ ‰È„È„ ‡Ï„ ¯ÓÂÏ ÔÓ‡ „ ÔÂÈÎ Â˙˘‡· Ê"ÈÙÏ :Ï"‰Ê· ·˙Î ‚Î ˜"ÒÂÒ· Ì˘ Í"˘‰ .
.‡ È„Ï Ú"ˆÚ τ‚È˘ÎÏ ÔÂÈ„Ù· ·ÈÈÁ ÔΉ ‰ÏÚ·‰
·.ÊÚ 'ÈÒ ÏÈÚÏ .Ì˘ ˙¯ډ· ÔÈÂˆÓ·Â Ë 'ÈÒ ‡ ˜ÏÁ ÏÈÚÏ Ì‚ ‰‡¯ .
‚.Ì˘ ‰‚È‚Á Ò"˙Á 'ÈÁ 'ÈÚ .‰·Á¯‰ ¯˙È· Âχ Ìȯ·„  ȷ¯ ·˙΢ ÌÈÙÒ ˙ÂÓÂ˜Ó Ì˘ ˙¯ډ·Â · ‰¯Ú‰· ÔȈӷ ‰‡¯ .